צנחתי לאט
עזבתי את קיר הבריכה.
אצבעותי נפרשות בפחד
והקור בעורקי פשה.
גבי מתקער
צריבות האוויר
משב
נשימה
ניתוק מגע.
נשאתני הרוח
צנחתי,
ועזבתי את קיר הבריכה.
לא הסבתי ראשי
אך אדע כי הינך.
התתפסני?
התדע להכילני
קטנה ושבירה?
יעלת חן
-
סטודנטית בת 22.מתבוננת ורושמת ,בעיקר כדי להרגיע את תשוקת האצבעות למגע העופרת בדף.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הזוי לחלוטין אומנם זה קטע הזוי אבל בהחלט משובח. כשקראתי את זה בפעם הראשונה, מהשורות הראשונות, לפני שידעתי את הסוף ,עלתה לי אסוציאציה של הנאצים בשואה... כתיבה מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרטיט לי מיתר בלב, כ"כ לבד. ליאורה- ודאי שאפשר לשנות את הלב, הכל תלוי בנו. יש בנו את הכוח לשלוח גלים קטנים אך אמיתיים של טוב ושל אהבה ולאט לאט הם ישנו את העולם. יכול להיות שזה קצת נאיבי, אבל מותר לחלום... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי לבטוח זה אחד הדברים הכי קשים שצריך ללמוד בחיים, ולאהוב באמת אי -אפשר בלי... היזדהתי מאד עם האמירה שבשיר, אין דבר מפחיד יותר מלהשליך עצמך ולסמוך על מישהו שיהיה שם לתפוס אותך. הכתיבה עוד קצת צריכה ליטוש, לדעתי הבלתי מקצועית , אבל את בדרך הנכונה. פעם כשהרגשתי ככה כתבתי שיר על זה ואת מוזמנת לקרוא אותו - "פחד חדש". [ליצירה]
- [ליצירה] לא פשוט בכלל... מצד אחד "ואצעק אל ה' בצר לי וקולי לא שמע", מצד שני " רינה ארנן ואהלל-יה ע לכל נפלאותיו"... זה מרגיש לי כאילו רוצים לכעוס על הקב"ה ולא יכולים. ובכלל , זה צבט לי בלב כי בשבילי שירת הים תמיד תהיה הפינה הקסומה של גוש קטיף... [ליצירה]
- [ליצירה] נגע בי. הזכיר לי רגעים שבהם גם אני הייתי צריכה לחפש מחדש את מסילות החיים שלי, שהתנפצו בקול שאון. לכל אחד יש את הדרך שלו ,אבל היי בטוחה שבסוף מוצאים דרך להתחבר מחדש, עם המון תפילה ואהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] כתבתי את זה בעקבות החזרה לשגרה אחרי הגירוש, אחרי ההערה שלך קראתי שוב את השיר ואתה בהחלט צודק שמי שלא יודע את הרקע לכתיבתו יכול לקשר אותו לדברים רבים בחיים. תודה על ההערה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התיקון, יומטוב ומלא שמחה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה על התגובות המחממות את הלב. הדבר שהכי מקסים בעיני הוא שמשהו שכתבתי נוגע גם באחרים. האמת, שבזכות התגובות קראתי את הקטע פעם נוספת לאחר זמן רב שלא קראתי אותו, והזדהתי עם עצמי... כל כך הרבה רגשות חלפו מאז הכתיבה שהיה בי חיוך של זכרון לקרוא בזה שוב. אכן גיליתי שגם בלי שעושים כלום הנר שבנו פשוט מכריח אותנו לחיות וליצור! [ליצירה]
