בס"ד
סחרורים ארוכים, כל הגוף מסתובב,
מתערבל.
הופך אחד עם המצולות.
בועות אבודות מתפזרות לכל עבר.
הפכתי מדחף-שוקע.
מד הלחץ נסדק, עיניי פעורות לרווחה, לא מצליחות לקלוט איך הכול כל כך כחול.
איך אני תמיד מצליחה לסבך את עצמי בצרות האלה??
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.....גם בעומק של 30 מטר אני מבקרת את עצמי..............חחחחחחחחחחחחח...אולי הדג החביב הזה...אולי הוא יודע את הדרך למעלה.....אולי הוא נווט.....אולי הוא חייל בצבא הקומנדו הדגי...."היי!!! דג חביב!!"......המנוול שותק.....מרוכז בעצמו.....מעניין לאיפה הוא בורח...."דגי דג!!!חכה לי....אני יורדת איתך כל הדרך למטהההההההההההההההההה......"
המערכות קורסות,
האור כבה.
מתוך הכחול-העמוק הזה,
תופסת אותי יד חזקה. לא נותנת לי להמשיך בסחרור השקיעה,בשכרון, במערכת היחסים עם הדג השותק...
הוא כבר ב 35 מטר עומק.
היד הנחושה מסדרת לי את הווסת, מנפחת מאזן,
מאזנת.
ידך, טאש-טאש.
תגובות