"ועל אחינו הגברים
שנשארו שם בני עשרים"
אני זקן, מבוגר מאד.
כן, אני בגיל של סבא שלכם. וכבר ראיתי תינוקות שנולדו בגילכם.
כבר קשה להפתיע זקנים כמוני, שראו הרבה בחייהם. צריך להתאמץ בשביל
לעורר בנו איזה שריר מתרגש. זה מסובך כשמתרגלים להכל, כמו רופא מנוסה לשריטה.
ככה זה. עם הזמן הפכתי שחוק כמו כביש מהיר. וכשדורסים אותך כל כך הרבה
פעמים, כבר לא אכפת לך אם מישהו מת לידך.
וככה, כל שנה, השפשופים שלי חוגגים. אתמול הייתה מסיבה לכבוד הברכיים.
תאמינו לי, הלוואי על כולנו לחגוג ככה. אחרי שנים של כריעה (כמעט כל יום),
קריעה (מיניסקוס ימין, פעם בשנה), וצלקות בכל מקום (וגם סוגריים מתבקשים).
מגיע להם לחגוג, הם עושים את זה טוב, ויותר חשוב, באמת. כמו לישון אחרי
עבודה שעושה ממך גוש זיעה יוקד ולוהט. או, יותר נכון, למות אחרי חיים מלאים.
אני כבר לא הולך לדברים כאלה. אני זוכר תקופה קצרה שמאד חיבבתי
אירועים שמחים, אבל מאסתי בהם כל כך מזמן, שצריך לנקות אבק מהזכרונות
האלה לפני שאני מעלה אותם.
מה אומר ומה אגיד, ילדיי הרכים. המזדקנים האלה שמתנשאים על ילדים תמיד
העמידו את אהבת האדם שבי במבחן.
אם יש לך נכדים, בדרך כלל זקן ישתקף בראי. אבל אם יש לך יותר משם חיבה
אחד לנכדים, אז אתה יכול להיות בטוח שהזדקנת. הנכדים הגמדים, או, אם
תרצו או לא, אנשיי הקטנים, מנסים לפוצץ את הבלונים שאני מביא.
הם אומרים שגם
ל"אבא ואמא יש כאלה מתחת לעיניים כשהם עייפים, אבל שלך הכי יפים".
אני אוהב לענות להם ש"אני בכלל בלון אחד גדול, מנופח וגם עגול".
ואז, בדרך כלל, התלתלים משכנעים אותי לקפוץ איתם.
מהר מאד העסק הופך למהיר מאד, כשהזיקנה מצטרפת אליהם. כן, גם
הזיקנה קופצת עלי, בדילוגים קטנים וקטנוניים. אחרי הכל, היא עברה הרבה,
וגם הרגליים שלה תותבות.
כשאומרים ´הזיקנה קופצת´, אני מפרש לעצמי שהשיבה אכן קופצת לה לתוך
הגוף. אבל הוותק, שהוא העיקר, מגיע לאט. עם שנותיו הארוכות וגילו המוזהב,
הוא מותח תקופות ומותיר אותך נאנח, תשוש וקשיש, עם סוודר.
שבע ימים וסיפורים, אני מניח את ראשי על הכר הנפלא. זה נעים, כשהוא חורץ
בי קמטים.
(בחצי עין אני מסתכל על השעון, ומבין שהתבלבלתי בתאריך. טוב, זה לא משנה כל כך.
מחר אמא בת ארבעים, צריך לקנות לה בלונים).
"נכנסה בי מין עצבות שאינה מרפה ממני. [...] נדמה לי, שכולנו יצאנו פצועים, שונים, רגישים יותר, "אכפתיים" יותר, והרבה יותר זקנים. [...] איני יודע אם הרגשה זו היא כאותה שבאה מחמת הגיל. אך זוהי זקנה, בכל אופן - זקנה מיוחדת של צעירים." (יוני נתניהו, מלחמת ששת הימים).
תגובות