אָדָם בֵּין חוֹף וְיָם
"הֲרֵינִי לְהַזְכִּירְךָ
כִּי בְּשִׁילוּחַ רֶסֶן נַחְשׁוֹלֶךָ
יָצוּפוּ מֵאוֹת בַּפָּנִים
וּדְמֵיהֶם זוֹעֲקִים אֶלַי מִן הַאֲדָמָה.
וְיוֹם לְיוֹם תִנְגוֹס בִּבְשָׂרִי
הַחַי כְּאַסְקוּפָּה הַנִדְרֶסֶת
וּבְעֵינֶיךָ מָחוֹל שְׁחָפִים חָגִים
וְאֵלֶה אֵינָם
כִּי אִם יוֹנֵי דוֹאַר מֵעוּנִים
אֶל הַטְרוּפָה לִמְצוּלוֹתֶּיךָ.
בְּיוֹם שֶׁאֶעֱצוֹם עֵינַי
לֹא תֵדַע עוֹד סוֹף
לְנְדוּדֶיךָ."
"זְרוֹעוֹת חֵילוֹתֶּיךָ
שֶׁכִּתְרוּנִי כְּהַיִיתִי שוֹר מוּעַד
לְהָזִיק הָיוּ כְּחוֹל בְּעֵינֶיךָ
מִרְאוֹת קֶשֶת בְּרִיתִּי.
כֹּל יָמַי
קָשוּב אָנִי לְבְּכִיָית עֲבִים
וְאוֹצֵר
וּפוֹלֵט
וְאֵין קוֹבֵר.
בְּיוֹם שְׁתִפְקַח עֵינֶיךָ
תִמְצָא עַל חֶלְקַת אֲדָמָה בְּטָבּוּרִי
יֶלֶד קָטָן בּוֹנֵה בֵּיתּוֹ
חוֹל וְמָיִם.
תגובות