אני זוכר איך הכיתי אותך
ואותי בכף של תמר
האוטובוסים נסעו, ונשאו מכתבים
לתחנה בה חיכה הדוור
וברחת לחנות
מאותה פורענות
שרדפה אחרייך שנתיים
ונתת לי לחשוב
שאני מלך הרחוב
במכתב שנשלח על המים
אני זוכר איך מתוך שעמום וחמלה
ניכסתי אותך לעצמי
ובלי להחליף איתך מילה
נכנסת לתוך עולמי
כל החורף כמעט
כל כך מבועת
לא היה שום סימן שיגיד
ששנינו עכשיו
עלינו שלב
רק מכתב בדרך ידיד
אני זוכר איך נסענו ביחד
באוטובוס קר ושותק
וריח נורא רדף אחרי
מלב רקוב וזועק
את השקט המר
שבינינו נפער
הפרו רק שיעולייך
וספרתי לבד
כל אחד ואחד
כל כך רציתי לתפוס בידייך
אני זוכר איך נפלתי ברשת
שפרשת והסווית מסביבי
ונפלו החומות בתרועת שופרות
לוחמייך כבשו את עירי
וחלמתי אותך
ודיברתי איתך
הייתי כעיר פרזות
לא תיארתי לי איך
תצאי מחורך
ותתני לי נשיכה כזאת
אני זוכר איך ישבת ושתקת לי
כשכרכרתי סביבך כמו נער
איך לא ראיתי את הענן
השחור שבא מן היער
והאוטובוס בא
ומסר לי תיבה
ובה מכתבים מוכרים
ועליהם ישב
מכתב מתועב
ואיתי הוא נקרע לגזרים
מאז התגלגלתי כמו סלע
ברחתי מהפטיש
שאותי ינתץ ויראה לכולם
שבפנים אינני מרגיש
וראיתי אותך
מאושרת כל כך
מערסלת קרוב את ילדך
בטח זה טוב
כשיש את מי לאהוב
אני כבר לא זוכר איך
תגובות