במשעולי השביל הנפרסים לפניי
מטיילת אני ופורשת ידיי
מלטפת ברכות את נפלאות הבריאה
עוצמת עיניי לוקחת נשימה
הרוח פורעת את שערותיי
נוגעת בקלות ברכות פניי
מתבוננת סביבי בבורא עולם
חוקרת את הישנו- הקיים
מאמצת בתוכי קרטוב שקט ושלווה
ממלאת את עצמי בתקווה ואהבה
אוחזת בעצים מסתובבת סביבם
רוצה לנסוק כנפיים להגיע לאי שם
מניחה את ראשי על גזע עץ עדין
מנגנת בליבי שיר של יום חולין
מתקרבת לפרח קטן ועדין
שמציץ מבעד סלע ענק ויציב
אוחזת בקצוות שמלתי...
רוקדת לאיטי....
ואולי זה חלום אולי סתם תקווה
אולי מציאות או סתם אהבה...
תגובות