ביום חורפי זה היה וקרה

כך אדם שפרנ'סקי סיפר

עת שלג בלובן זוועה זו כיסה

ובכה כל עץ כמו מיד מנסר.

איך מאות של נשים ילדים וזקנים

עם טלאי צהוב על חזה

הועמד ליד בור מול עצים מלבינים

ונשמע הטרטור כבתוך מחזה.

זעקות האימים עם תפילה חרישית

בשפה פולנית ואידיש רהוטה,

נפלו אל הבור עם גבם בקשתית

מי שלא נפל הושלך בבעיטה.

היו שם כאלה שנותרו בחיים

שקפצו אל הבור כאל גאולה,

איך בולדוזר ענק בחול ושלגים

כיסה את הבור בלי בושה.

מאחורי מכונות ירייה מעשנות

הנאצים עמדו עם חיוך על פניהם,

בהביטם על ידיים לשמיים שלוחות

מקבר שחי: בחפשם אחר חייהם.

כל מעיו התכווצו ודמעות זולגות

פרצו מעיניו: אל שלג מקודש בלבו

הוא ברח: עם רגליים על הכל מדלגות

בחורש אבות כאשר כבר היה, הפכה נקמתם נקמתו.

כי זכר שיש שלג אדום!!!

30.6.06