החלונות חוסמים את שדה ראייתי
אני כלוא בין קירות החדר
ארון ירוק הוא נוף חדרי
ומלבדו שולחן עמוס ספרים
כיסא עליו הטלתי את בגדי
ומנורת שולחן.
ספרים פזורים על הרצפה
הם נוף חיי
בהם חייתי בנעורי
איתם גם אתהלך עד סוף ימי
ספרים של נוף של מעשים
של אהבות, שנאות, ושלל של רגשות,
איתם אברח אל מחוזות האושר
ושוב רגליי אוחזות במציאות:
מיטה, ארון ירוק, שולחן עמוס ספרים
כיסא עליו הטלתי את בגדי
שעות מראה חמש ועשרה
זמן להניח את העט, למצוא תחליף,
להתכונן לשחרית
ועת לכל,
גם לחיי הנצח.
תגובות