בין צמרות האילנות רוח חרש מיבבת,

עלי פז כעל גלים כמנגינה נסתרת.

הר הזיתים באור חמה המלטפת,

נע על גל הנחמה בנפול עלי שלכת.

בין אלפי אבני השיש רוח חרש מצמררת,

מה נותר לגיבורים הנותרים על המשמרת.

בעת חגים מראש ההר רואים את בני עמם,

בין החורשות משתוללים וריח צלי בתוך חוטמם.

יקיריהם בין חוגגים ונע הנא בין שיניהם,

לזאת ציפו, על כך נפלו? הרימו ראשיכם.

ולא לאל! רק לנופלים; תודו על אושרכם-

חרש, חרש מיבבת; בין מוחותיכם...

מתוך: ביני לבינו

14.5.84