יש שדה מלים אני עובד אותו. פעם כונה, תפוחים. שדה לא כמו הר, לא בית. גם מלים לא כמו אותיות פורחות, פסקאות עייפות. מלים כמו "אוהב", "גינה", "קונפיגורציה" בינהם, "כן", "של", "בזמן" הסידור רנדומלי אין מספרי שורות, כמו בקולנוע בטח לא, מספרי כיסאות. אני עובד אותו. לא בו. אותו. יודע עבודה מהי. שמונה – ארבע זה למתחילים. עבודת חיי – המלים. "שטוח", "ארון", "חמדה", "בואי", "הביתה" בינהם, "דומה", "כמו", "זה" לבית יש גג. להר – פסגה. כמו סופר שמקבל פרס יוקרתי. נגיד נובל. שדה אחד הוא משטח. אותו, כוונתי, מלים זו לא סביבה, כמו הדין של מצה שרויה. אלא, משהו אחר. אני חוזר לשדה, מודה. טעיתי מחקתי. לא כזה. לבוש בגדי לבן כמו כל הלהקה, כמו חיות, שוחרים לטרף. טרם נרדמנו, משכים כנמר. איש אדמה, סמי חקלאי. איש שדה אנוכי. וטרפי מלה. בפי.