כבר מאסתי
ביונה
שגידלתי לי בחצר,
המנסרת
את ענף עץ הזית
עליו היא יושבת.
מאסתי גם
באלפי האנשים
שפוגעים לרעה
ביצירי אלוקים
ללא רחמים,
בחיות וצמחים.
נותרתי אוהב לכולם,
אך היכן,
היכן אהבתם?
עוד מאסתי
בכל אותם גזענים
הטוענים לעליונות
על פני אומות העולם,
ואין היהודים
שונים מהם
בפשעם.
מאסתי יותר מכל
בכסף,
ברכוש,
בתחרותיות
ובתרבות המערב,
הגוזלים מאדם
את חייו.
נותרתי אוהב לכולם,
אך היכן,
היכן אהבתם?
אהבתם
אי שם
בין שכבות עבות
של רפש וזוהמה,
אי שם
מסתתרת
נשמתם הטהורה.
יום יבוא
ותצמח האהבה כעשבים שוטים,
יום יבוא
ונוכל ללקטה
עת נצא בבגדי לבן
אל הכרמים.
תגובות