ניצב הייתי בחוץ תחת הגגון הרעוע, הגשם החל מטפטף מעט והיו אף עיני מצטרפות. שהו אותה שעה כל בני המשפחה בפנים, ואני, שכבן מאומץ הייתי להם, מביט בעיני הכלות ואיני מותר להכנס. והדמעות מזגגות עיניים, מפריעות מלהביט נכחה וזועקות על כי נסתרות הן דרכי ה' ולא נדע פשרן. ודמעותי – מהן דמעות של אבל ומהן דמעות אהבה – יהיו בעיני כחסד וכברכת אלוקים הנוטפים על אפי.

ועולים בניו ובנותיו ובפניו אומרים מקצת שבחו, כי אין הפה מספיק לבטאו והוא שותק דומם, והכל דברי אמת, ואין רע שיוסתר מפני הטוב. ונישא הוא מעימהם, כמנהג ירושלים ונכנסים מפניו המנחמים. ולבסוף אף אני בכהונתי מותר להכנס.

ועולה דמותו, הפשוטה והצנועה, החיה, השמחה וכואבת. מנקיי הדעת שבירושלים היה שמחה. יהודי פשוט של ארץ ישראל. ושמא תשאלו - וכי חסרים יהודים פשוטים? אלא ששמעתי שר' נחמן מברסלב אומר שבימי עקבתא דמשיחא יחסרו אפילו יהודים פשוטים.

ומה דרכו של יהודי? גומל חסדים ומרבה תורה ומקדש שם שמים. דבק בתלמידי חכמים, דבק בארץ ישראל ובעפרה, מקרב רחוקים ודן כל אדם לכף זכות.

ואולי יותר מכך – שלם הוא היהודי הפשוט. איננו קרוע בין שמים לארץ ובין קודש לחול, עם כוחות החיים וערגת הקודש וכוללן יחד בענווה.

ענווה מופלאה עד כי לא ידעו ילדיו כי אביהם, שהיו עסקיו בשיני אנשים – בראשית כרופאם ובאחרית כמיישרם – היה מטפל חינם ביתומים. ענווה פשוטה וישרה, דוברת אמת ומתקבלת על לב. נחבא היה אל הכלים, אך מלא עוז במלחמת הקודש.

ואף כי רווה יסורין, שכבר מילדות פרנס לבדו את אמו האלמנה ופעמיים הילך בין המתים לחיים, היה הולך ומתמלא עם השנים באהבה לה' ובריותיו. כל בן ירושלים, כך היה אומר, היה בעיניו כאבן חן וכשכיית חמדה, ועיניו הענוות הרעיפו אהבה על כל סביבותיו.

בהלוויתו קם בנו הצעיר וסיפר כי שאלו פעם מה האידיאל אליו צריך לשאוף האדם והשיבותו כמזמור תהילים -

שיר המעלות אשרי כל-ירא ה' ההלך בדרכיו:
יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך:
אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך:
הנה כי-כן יברך גבר ירא יהוה:
יברכך יהוה מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך:
וראה-בנים לבניך שלום על-ישראל:

ובאמת לא רבו כמותך בדורנו, יראי ה' ההולכים בדרכיו, האוכלים מיגיע כפיהם רוויי ברכת ה' מטוב ירושלים. וגדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים, ואתה מזה אף מזה גדלת.

ואני - עודני ניצב ובליבי כל שאיפות אדירות וגדולות להגביה מושב ולתקן ארץ, אך אתפלל בעניי ואשאל – לו אך אהיה, יהודי פשוט.