מוזר לי שמשפטים רגילים הופכים לשירים כשקוטעים אותם לכמה שורות. אבל נראה שזה עובד.
אני קורא שוב ושוב ומנסה להבין מה חדש לי בשיר הזה. הרעיון מוכר, המילים פשוטות. אולי זה סתם בהשפעת החלוקה לשורות, שגורמת למילים להישמע 'כבידות' יותר, כאילו לוחשים אותן מתוך מאמץ. ואולי זה ה'לעולם' המהדהד, הנצח הזניח.
[ליצירה]
מוזר לי שמשפטים רגילים הופכים לשירים כשקוטעים אותם לכמה שורות. אבל נראה שזה עובד.
אני קורא שוב ושוב ומנסה להבין מה חדש לי בשיר הזה. הרעיון מוכר, המילים פשוטות. אולי זה סתם בהשפעת החלוקה לשורות, שגורמת למילים להישמע 'כבידות' יותר, כאילו לוחשים אותן מתוך מאמץ. ואולי זה ה'לעולם' המהדהד, הנצח הזניח.
[ליצירה]
כמעט כתבתי שזה מעט בנאלי מדי לטעמי.
אבל השורה האחרונה היא כל כך במקום.
עדיין יש בי משהו שלא מאוד מתרגש לקרוא בתים על הווה עבר ועתיד,אבל יש פה כמה דברים מיוחדים בהחלט.
תגובות