מלאך קטן,

מרחף בלבן,

על פני העולם השחור.

מפיץ הוא נגה עדין.

והכוכבים נדלקים,

ושולחים אליו אור.

והמלאך מחלק חלומות,

חלומות לעולם הישן.

וכשעולה הבוקר-

המלאך נעלם.

כי אור-

כבר יש.

וחלומות-

לא צריך.

ובלילה, כשהשמש שוקעת,

לאט מופיעה דמותו,

במקום בו נעלמה אתמול.

ושוב הוא מלטף את הראשים,

ושוב מחלק חלומות.

(אייר תשס"ה)