אז מאיפה מתחילים לכתוב? מהאכזבה או מהרגש או מהכעס... האכזבה רק מחדדת את הרגש שמעצים את הכעס הגדול עלי,עליך ועל כל השנה האחרונה שרק בלבול וכאב ידעתי בה,והתמסרתי לך כל כך התמסרתי בכל מובן ואתה-בשלך העמדת את עצמך במרכז ועשית זאת בחכמה כה רבה שלא ראיתי זאת מבעד לעיניים העצובות שלך...והייתי כל כך שם בשבילך באופן טוטאלי וכמעט עוור שזה הפך למין הרגל שכזה כאילו כך אני צריכה להרגיש ושזה הדבר הכי טבעי בעולם להתמסר בצורה כזאת.אתה כל כך ניצלת את זה עד שזה הפך גם לך להרגל ולכל כך מובן מאליו-איך נתת שכך זה יקרה? ולמה עכשיו אני כועסת בעוצמה כזאת שאין לה שיעור. למה אתה עוד שבועיים תטוס מכאן אל יבשת אחרת ואני אתבוסס בשלולית הדמעות שלך? ואתה בינתיים תשכח את הכל כי כשמגיעם למקום אחר הכל פתאום תופס משמעות אחרת השכחה גוברת על כל זיכרון מתוק ככל שיהיה ואני שידעתי כבר ימים טובים יותר אצטרך למחול ולסלוח לך בכדי שהכעס לא יטריף את מנוחתי ....ויקלף ממני עוד שכבות של כוח שבקושי נותר.אני אמשיך הפעם ,כ"כ אמשיך בכדי שאוכל לחיות את חיי כפי שאני מבינה בצורה הטובה והבריאה לי ביותר-כרגע ברור שזה בלעדיך כי הגיעו מים עד נפש כי אזלו כוחותיי לזה הקשר ואתה תסע מכאן אל מקומות אחרים והלוואי שתמצא את התשובות שאתה מחפש ואולי גם אהבה חדשה שאני מייחלת שתבוא אליך כמה שיותר מהר ותשכיח אותי ממך סופית והחיים יימשכו להם בזרימה שלא ידענו כבר זמן רב מדי...
תודה בכל זאת על שנה וחצי מקסימה,נעמת לי מאוד...
ועל השנה שנותרה לה בפינה אני מוצאת גם לומר לך תודה שלימדת אותי את מה שאני מבינה היום ברגעים אלה ממש...
אין בפי עוד מילים...כל מילה נוספת רק תקטין את העוצמה של ההבנה הזאת,
יפעת.
תגובות