בדיוק כשאני נרדמת רוחות חמות נ-עולות להגיף עיני, נברחות ממני אחת אחת. אחד מצטמרר בי אז רעד להתגשם בגופך; אך אמירי רחוב נמלאים מחמת הבעירה ללהט נתחי בשרי בלובן שריגי אורך, ניגרים מקצות שפתיך הצרובות עד א-חרון אלי אחריתי.
***
עכשו, אחרי לילות המיית הכיכר, מושך עוד בוקר מוך צמרירי אל מצעי כחולו, והרוח שוכך בחיוך מסורגל אל קערית פתיתי הנמסים.
הקיץ הולך, ואבוא נקיה .
תגובות