עבר דור של שיכחה. עייפתי לקשור זיכרונות . לילות כימים הייתי באה והופכת פירורים מסלע קשה ומחלקת לכל דיכפין ולב ריק.
התרוצצתי. בחדרי המתנה חיפשתי אחר דיוקן ועמק והר צופה אל מובטחת, אך שמו נעלם בין כתובות האבנים, ראיתי רק גב אל גב מסתירי פנים ועוד פנים, ודיבר אחד..וכמו המשוררת שחיפשה את זה שאהבה נפשה, עד נתבלבלה דעתי בין ערימות דימויים לבינו, פיללתי לתפילת יחידה ולא לשניים או שלושה, . ואלמלא אתה שהיו בך רצון ומילות תשובה, לא הייתי נשמעת, עד שיעברו לפני עמוד עשן ועתיד אחד, אחוזים בסבך.
תגובות