הולך לבד,מבוי סתום,

הכל חשוך מולי יושב.

"הכל קפוא שם בפנים"

נכון,אני חושב.

תן תקווה ועוד קצת כח,

דחוס מקום לאהבה,

תן מעוז,ולא לשכוח,

יש לי נשמה.

מפשיר לאט ומתחמם,הרגש מתעורר.

כמה זמן זה עוד יקח עד שהעצב ייעקר?

רוחי גוועת רוצָה לנשום,לא רוצָה מכאוב.

אם אין אני לי,אז מי יעזור?נמאס לי כבר לחשוב!

אל תשכח שיש בך כח,

ויש בך ניצוץ.

תמיד תזכור שיש בך רוח,

אותה אל תהרוס.

צל שחור נמרח עלי,

מזכיר לי עוד תחושה,

דועכת,נגמרת,כמו שמש שוקעת,

כמו דם היא אדומה.

נופל לארץ,נדבק לאדמה,

מועד לדשא הרטוּב.

אבותי אמרו שמעפר נוצרתי,ולעפר אני אשוב.

כמו גבעול פורח המנפנף בעליו,

מתנוסס בגאווה.

נשמתי מתרוממת,עולה מדרגה,

מקבלת אהבה.

כשיש לי אותך,לא צריך עוד דבר,

יש לי כבר הכל.

אני כבר למעלה,יושב שם איתך,

"אוהב אותך"! אני קורא בקול...