מה טוב לגלות זאת על בשרי:
חוט מחשבה שניתק הוא כמו קו
חוף של גל קודם שנשטף מי מלח צורבים
ולא ישוב לעד לקדמותו המדוייקת
חרף נצחיות הים.
ואולי זה לא משהו רע.
נכון, לא קל לי להודות:
תחילה שבו את לבי התווים
שהיו למילות השירים מנגינות
רק באיחור למדתי ממש
לתנות אהבים עם הכתובים.
ועודי נדהם לגלות כי כל קריאה
נוספת של כל שיר מראה לי דרך שונה
אל המילים, ותוהה למה לייחס זאת יותר:
לחוסר יסודיות מצדי או
לגאוניות המשורר.
תגובות