תודה לליטל בר שהכירה לי את השיר הזה, נאמן להבטחתי לה, תירגמתי.
לקבר שחפרו למענו היו פרחים
שנאספו מקצה הגבעה בצבעי קיץ בהירים
והאדמה החומה הלבינה בקצה מצבתו
הוא איננו.
כשמלחמת האומות לו קראה
גבר, בקושי בן עשרים ענה לקריאה
גאה באמון ואמונה שהעניק לאומה
הוא איננו
אולם הנצח הכירו
וידע מה שהוא עשה למענו
והגשם ירד כפנינים על כותרות הפרחים
מותיר חום בוצי היכן שהאדמה הייתה יבשה
ועמוק בחפירות הוא חיכה שעות
כשנאחז בחוזקה לרובה, מתפלל לא למות
אבל השקט הלילי שוסע באש היריות
כשרובים ורימונים חלפו באוויר מעליו בחדות
אחד אחרי השני, חבריו נשחטים
בחדר מתים של הנחתים
עמד הוא לבדו.
הוא התחפר יותר נמוך, ויותר נמוך בפחד
" הם לא יכולים לתת לי למות ! הם לא יכולים לתת לי למות פה!
אכסה את עצמי בבוץ ובאדמה
אכסה את עצמי, לא חיפשתי גבורה !
האדמה ! האדמה ! האדמה היא קברי".
לקבר שחפרו למענו היו פרחים
שנאספו מקצה הגבעה בצבעי קיץ בהירים
והאדמה החומה הלבינה בקצה מצבתו
הוא איננו.
The grave that they dug him had flowers
Gathered from the hillsides in bright summer colours,
And the brown earth bleached white at the edge of his gravestone.
He's gone.
When the wars of our nation did beckon,
A man barely twenty did answer the calling.
Proud of the trust that he placed in our nation,
He's gone,
But Eternity knows him, and it knows what we've done.
And the rain fell like pearls on the leaves of the flowers
Leaving brown, muddy clay where the earth had been dry.
And deep in the trench he waited for hours,
As he held to his rifle and prayed not to die.
But the silence of night was shattered by fire
As guns and grenades blasted sharp through the air.
And one after another his comrades were slaughtered.
In morgue of Marines, alone standing there.
He crouched ever lower, ever lower with fear.
"They can't let me die! They can't let me die here!
I'll cover myself with the mud and the earth.
I'll cover myself! I know I'm not brave!
The earth! the earth! the earth is my grave."
The grave that they dug him had flowers
Gathered from the hillsides in bright summer colours,
And the brown earth bleached white at the edge of his gravestone.
He's gone
תגובות