"בלדת פופ או רוק כבד
דאנס מקפיץ או שיר שקט
רק אתם יכולים לבחור ולהצביע
על הלהיט הבא של ישראל להשפיע
לנו נותר רק למקסס
אז קדימה, לשלוח ס.מ.ס"
שליחת הודעה כרוכה בתשלום בכפוף לתקנון המבצע
מייקי הביט באומללות על עוד תשדיר בטלוויזיה ופתח את פיו לפיהוק ענקי, הוא כבר זיפזפ בכל הערוצים האפשריים וכמו תמיד נתקע בסוף עלM.T.V ,הוא חשב לעצמו שגם זה זבל, אבל לזבל הזה הוא כבר רגיל אז במקום לנסות למצוא משהו ראוי יותר לצפות בו הוא עשה את מה שהוא תמיד עושה כשמשעמם לו- התחיל לרחם על עצמו.
למייקי יכלו להיות חיים רגילים ומאושרים חיים מלאים ומספקים עם כל ההטבות והאפשרויות שמציעה המאה ה22, אבל הם לא היו כאלה כי מייקי היה אחר, כי החיים שמייקי רצה היו אחרים.
הוא עוד זוכר איך סבא קרא לו לחדר שלו והגיש לו עטיפה חומה גדולה ומרופטת.
"מזל טוב!" הכריז הסבא, מייקי מלמל איזה תודה וקרע בהתלהבות את האריזה רק כדי לגלות שהוא לא ממש יודע מה הוא מחזיק ביד. זה היה נראה קצת כמו גיטרה כי היו לזה מיתרים אבל הספק גיטרה-ספק בול עץ הזה לא התחבר לשום מחשב, במקום זה המיתרים התחברו לברגים משונים בקצה. "מוזר" חשב לעצמו, הוא הפך את הדבר הזה מכל הכיוונים ואפילו לא הצליח למצוא חיבור לחשמל, הוא הביט אל סבא שלו בעיניים מבולבלות ורטן "מה זה?????"
"זו גיטרה" ענה הסבא בשלווה שרק עצבנה את מייקי יותר.
"איך גיטרה?" הוא המשיך " אי אפשר לנגן בזה, זה לא מחובר לכלום! זה חתיכת עץ עם מיתרים!!"
סבא הסביר לו שזה נקרא גיטרה אקוסטית ושזה ממש נדיר, עוד מהתקופה של סבא שלו ושזה עבר במשפחה מדור לדור ועכשיו זה מגיע אליו.
"אבל איך אני אמור לנגן בזה?" הוא לא ויתר "בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה"
"אתה תלמד" הפטיר הסבא "אתה רק צריך להתאמן"
ואכן, מאותו יום הדבר היחיד שמייקי עשה זה להתאמן, בבוקר לפני ביה"ס, בצהרים במקום שיעורים ממוחשבים,בין הארוחות (ולפעמים גם בזמן הארוחות), היו פעמים שהוא היה נתפס פורט בגיטרה אפילו מתוך שינה, הגיטרה המוזרה שלו הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנו, לכל מקום שהלך הייתה הגיטרה הולכת איתו וגוררת אחריה מבטים תמוהים,כאילו מחפשים את החלקים החסרים לה.
אבל כל כמה שמייקי אמר ,שיכנע והתעקש לא עזר לו. הוא ניסה להסביר להם שיש יתרונות בצליל טבעי ולא אלקטרוני ("זה כמו ביצי חופש של מוזיקה") ושכשהוא מתחיל לנגן העולם עוצר מלכת וכלום לא חשוב, הוא התחנן שרק יתנו לזה צ´אנס, הקהל עוד עשוי להפתיע אותם... אבל זה לא שינה דבר.
בהתחלה הוא היה כ"כ מסור למטרה, חרש את כל הארץ בנסיונות השכנוע,כל דחייה שהוא קיבל רק דירבנה אותו יותר להוכיח לכולם שיש בו משהו, שיש במוזיקה משהו שהוא מעבר למה שהם חושבים.אבל הזמן עשה את שלו,הדחיות כבר הפסיקו לדרבן והתחילו לייאש, וכשהן הפסיקו אפילו לייאש והפכו להיות סתם מילים הוא החליט שהן מיותרות (בניגוד ללחם וחשמל שכנראה לא היה כאלו מיותרים כמו שחשב בהתחלה).
תגובות