בס"ד
שירים לא נועדו
מתוך שמחה להיכתב
השירה דורשת
מן המשורר להיעצב
להיאנח, לבַכּוֹת
מר גורלו הפיוטי
לתנות את מכאוביו
בשיר נדכה, איטי
אין פלא ששירי
צורבים, דווים בי כה
הלא כתבתים
בלחץ האני, בזעקוֹ.
---
כתובים כְּאֵביי
מילים מסוגננות
שופעים הם מֵאֵלָי
פורצים בַּמִגְנָנוֹת
נקראתי, כִּמְדומה
יותר משהכתבתי
ובין שִיטַי
עירום נפשי נחשפתי
---
לבטח אבכֵּר
לשיר מלשורר
ליתן קולי
כאיש אחר
אך ספק לי
בְּיֳשְׁרי, בַּהֲצִיגי
פני אדם
על פני לִבִּי
בעוד מילים
מְבַעְבְּעוֹת
בתוך תוכי,
בשקט...
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהה! קרא צ בחדווה, צדקתי! (צ'ארלי בראון, להג' צ'ארלס שולץ, שם שם). ידעתי שלא היתה שום בעיה במבנה של האף של האשה בחדר המחשבים. הוא היה אמיתי מדי. חוזר על הערכתי הקודמת: נפלא! וחוצמ'ה, גם ליצירה הזו לכשעצמה אני מתלהב להביע בזאת את הערכתי הבלתי-מסוייגת. בנימין. נ.ב. - אני לא ראיתיך בראותך אותי. פ'ם הבאה תעדכני אותי בשוטף... :) - ב.נ. [ליצירה]
- [ליצירה] נאמר התפילה - פותחת דלתות, הדמעות - בכוחן לפרוץ שערים נעולים, אך השמחה - השמחה בכוחה לשבר את החומות... [ליצירה]
- [ליצירה] מכל מקום היא לא באמת השאירה לי ברירה... [ליצירה]
- [ליצירה] כאילו שאפשר בכלל להפריד. חורבן הוא חורבן הוא אסון. מצאו לי אחד מאנשי גוש קטיף, חבל עזה או צפון השומרון שיכולים לשכוח ולהשאיר מאחוריהם את סאת-ייסוריהם, גלותם, בשל העובדה (שאמורה להיות מובנת מאליה) שפרנסתם אולי תשתקם עם הזמן. הנסיון לחבר בין הדברים כמשוואה - גירוש שווה נזק כלכלי; הנסיון להפריד בין הדברים - הלך הבית, הלכו החיים, אך החממות הגיעו; מגעילים אותי. או יותר נכון, מביישים אותי. הזהו אדם? [ליצירה]
- [ליצירה] סוסת אור בשבוע שבו הסתיים הגירוש הייתי ביד ושם. הייתי שם בתפקיד, והחזקתי את עצמי בכח. אבל היה שם רגע אחד - התיישבנו לשתי דקות עד שפינת הצפייה תתפנה - אני נושא את עיני, ובדיוק מעל ראשי, ללא שום התראה מוקדמת, תמונתו של אחי הוורשאי, ידיו מונפות מעל ראשו, וטלאי על חזהו. בכיתי, ובכיתי, ובכיתי. עברו חודשים עד שהצלחתי להדחיק את התמונה עמוק מספיק בכדי לשכוח, לחיות. רק דרך הגירוש התחלתי להבין קצת את השואה. בסוף הסיור ההוא ראיתי כרזה מונפת, שם ביד-ושם: זכור את אשר עשה לך עמלק. אינני מתכוון לשכוח. [ליצירה]
- [ליצירה] ביבל, מה הם , הכל-אלה שלפני, רוצים ממך? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבה... אהבתי! זה נחשב? מסר עמוק... ממש מוצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] זו לי הפעם השלישית שאני קורא ונהנה. כל כך מוצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] המממ.... ביוטיים אכן, אלא מאי? הם לא מדוייקים. חלק בכוונה, זה ברור- "ברסלבניקים" "קרליכניקים". אבל היתר? [ליצירה]
- [ליצירה] איילת, "ואין לנו רשות להשתמש בהם" האור של שלושים וששת הנסים כל כך גבוה - ל"ו צדיקים שמאירים לעולם כולו, שאיננו יכולים לראות אותם בכלל, לולא עמד שם היהודי הפשוט - השמש. עם ישראל הוא החנוכיה של רבש"ע שניצבת ומכריזה בפרסומי-ממש שיש אמונה, יש אור. "שלהבת-נר נשמת-נר-תמיד" - נשמת עם ישראל היא להבה שבוערת תמיד "ובלבבי משכן אבנה... ולנר תמיד אקח לי". "נסיך ו(...)נפלאותיך ו(...)ישועותיך" מופיעים עוד קודם. ה"עורה!" של עם ישראל, הוא הוא שניתן לעולם לראיה מכיוון שאין לנו רשות להשתמש באור הטהור. [ליצירה]
תגובות