בצינת הבוקר האוחזת

בתנועת דומם מיוסרת

בעיני אדם בוהות

בפסגות גבעות עלומות

בשמים נטולי כוכב

ושירת קום של צמח מוזהב

חולף עובר האתמול

מוסר גלימה מתוקנת

כמו לא נלבשה מעולם

כמו לא ידעה

לא הכירה

לא שבעה עוד

עיו אדם