בעצימת עיניים אחת
ראיתי את שנינו
מתגוללים
בעפר חיינו
בעצימת עיניים אחת
ראיתי אותך ואותי
שונאים עד כאב
אוהבים עד מוות
בעצימת עיניים אחת
ראיתי רכות
ערות
והעדר גדול מנשוא
לה לי
-
כותבת את הכן ואת הלא ואת מה שביניהם ובעיקר.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו... מרשים ביותר. תמונה חזקה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] כשגברים בוכים, אני יותר מתרגשת. מזכיר את "לא תדעי לעולם, איך בכיתי... בשקט". [ליצירה]
- [ליצירה] לא חשבתי שזה יעורר כל כך הרבה תגובות. אני תל אביבית בנשמתי. מכירה את הנוף הזה ממש טוב. וכן. היו כאלה שפתחו את ליבם בחזרה. אבל זה היה הרבה יותר קשה מלהסתנן לגוש קטיף. רובם עטופים באדישות הרסנית ומסתפקים בלהאנח מול מכשיר הטלויזיה. [ליצירה]
- [ליצירה] לי אין סיפור דוחה לספר (ברוך ה') אבל אני חייבת לומר שהרצל, אתה פשוט מוכשר. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שאת מעולה. השיר הזה עושה לי לחשוב וזה אומר שהוא טוב. לכל אחת יש הרהורים כאלה לפעמים... [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין. עכשיו נילס הולגרסון? (לא בציניות) [ליצירה]
- [ליצירה] האם זה מכתב התאבדות אמיתי? מקווה שלא. בבקשה לא. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יכולה שלא להגיב. תיארת יפה את הקושי הגדול בלעזוב בית. ובית זה באמת לא רק ארבעה קירות. מצטרפת לכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא ממש מבינה בצילום אבל התמונה הזאת חזקה בטירוף. כמו התגלות. מאוד מעוררת. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפהפה. אין לי דרך אחרת להגיב. [ליצירה]
תגובות