בתחילה לא ידעתי להיכן הובילוני רגליי,

אם בחטאתי מתתי,

מדוע לא הרגשתי בדמי הנשפך?

בתחילה חשבתי

שמולי מלאך.

לרגע זיו פנייך אשר האיר נשמתי,

נתן רשות לראות,

את עינייך – מרגליות,

ואת מגדל צווארך

בנוי לתלפיות.

פעמיים ביקשתיך ולא מצאתיך,

עלה בידי רק דיבור סתמי,

פעמיים ראיתיך,

ומיד ידעתי-

גאולת נפשי היא.

פתחי למעני את דלתות מגדלך, צווארך,

וכשאגיע לחדרך,

הניחי למפלצת האיומה,

לנסות את רצוני,

הניחי לה וראי,

כי להבת-דרקון הזמן והמרחק,

לא תוכל לחרוך את אש אהבתי.

------------------------------------------------------------------------------

ולפני שיגיעו תגובות כאלה - איני יודע איך, אך אני בטוח שהאש הזו אינה "אש זרה".

מוקדש לאותה אחת...