[ליצירה]
שיר יפה מאוד. מעביר את תחושת הפספוס שחוזרת מפעם לפעם -כשיוצאים לסופים. והוא נשמע עמוק מעבר למה שהקוראים קוראים.
המבנה, הקצב של המילים מסודר היטב (זאת אומרת כמו החלוקה של שורה יחידה למילה "אני" כי היא חזקה יותר.... או מפרידה בין מילים בשביל שהשיר ישמע בפיסוק הנכון) -טוב לרוב אנלא כזו פלספנית, אני פשוט אהבתי את הקצב.
[ליצירה]
גם אותי זה מצחיק וזה גם מאוד כיפי לעשות מערכונים של זקנים... :) (מנסיון)
כמו שלשפה יש את השנים שלה... אז כיום איפה תראה "סבא גילי" ?? או "סבא אמיר" וכל אלו?... אין כאלו.
בעתיד השמות שלנו יהיו כאלו... אויי... בימים ההם איזה שמות שהם היו קוראים לילדודס שליהם.. הם היו מנסים לחרוז שמות חדישים במקום לקחת את אלו היפים הקיימים, ולפעמים זה נשמע כמו שם שצריך לחפש לו פירוש באנציקלופדייה... ;)
[ליצירה]
וואי!שיר ישן שאפחד לא הגיב עליו עד הימים האחרונים של השנה (הלועזית) ??
ממש מוזר!
אהבתי מאוד את השיר.... ובעיקר שבסוף הפנטזיה המתמשכת כתבת- בדיעבד!.
-מיורייל... אני חושבת שהוא כתב את זה כתוצאה מעובדות החיים, אם אינך מבינה זאת לא נורא. יום אחד גם את תצאי מהבועה, תקבלי אותה לטוב או לרע. אבל אין מה לעשות, זוהי עובדה.
[ליצירה]
מאוד נכון ומתאים לכל האנשים שאוהבים לנער האשמות- זה לא אני זה היד שלי... וכו'.
בעיקר אהבתי את העובדה שיש כאלו שמוציאים דברים מהקשרם... יש כאלה שיודעים לפנח זבוב לפיל בצורה משגעת!.
[ליצירה]
כמה כואב, כמה נכון.... . :(
שיר חזק וטוב.. לדעתי המשפט החזק של השיר הוא זה: "אני עוד אהבתי אותך כשאת לא" ואח"כ הדימוי עם הים.... כי כאן יש את הוידוי הכואב... =(
בהחלט שיר מהלב!.
תגובות