יצאנו למסע המפרך
ביום שרב ואובך
אבק כיסה את שמי התכלת.
השמש מעל ראשינו
צבעה הפך כתום.
דרכנו יחפים על השיחים
של הסירה הקוצנית.
רגלינו שקעו עמוק
בחול שעל הדיונות
עד כי נפלנו באפיסת כוחות,
על שפת הים הכחול
וקצף גליו הלבנים.
תפילה נשאנו לאמור:
"בנאות דשא ירביצני
על מי מנוחות ינהלני".
ציף ציף מעל לרציף
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פשוט ומהמם. לצערי יש באתר הזה כאלה שמייחסים לשירים כאלה ריח של פורמלין. יש כאלה שרואים בעבר חזיון כוזב ומאכזב. לאלה אני מציע לדלג על השיר הזה. יש מספיק יוצרים שיהנו מקריאת יצירה זו. [ליצירה]
- [ליצירה] מצלול פאתוס, אתה מכיר את המושג הלוגי פרדוקס? דמוקרטיה היא לגיתימית בתנאי שלא משליטים דיקטטורה בעזרת בחירות "דמוקרטיות". אחת הדוגמאות הבולטות היא עלית היטלר לשלטון (ברוב של 30% וטימטומם של הינדנבורג וצ'מברלין). כל הדיקטטורות הקומוניסטיות נקראו בפי מחולליהם: "דמוקרטיות עממיות". גם ליברליזציה כלולה בקטגוריה הזאת. חופש דיבור אינו חופש ההשמצה. להגיד באופן וולגרי ש-"עם קבלת התארים הכל נראה אותו חרא!" זה לא ליברליזציה. זה ניבול פה. להגיד: "טימטום ציוני" ע"י אדם שהציונות הביאה אותו ארצה, ולהוסיף לזה: "מדינת ישראל היא זָרָא", למי שקורא לעצמו "ירושלמי" זה לא ליברליזציה. בשם הליברליזציה אתה יכול לחוות את דעתך לתיקון תהליכים לא רצויים בחברה בה אתה חי, אבל אינך יכול לפסול את קיומך. שום בעל-חיים לא יכול לטרוף את עצמו. ראינו כבר מהפכות של חלכאים ונדכאים שהפכו כלי שרת בידי עריצים שחיסלו את נתיניהם. שבענו מכל הצביעות הזאת שהחלה בליברליזציה, המשיכה ב-"סתימת פיות" ונגמרה ברצח עם. [ליצירה]
- [ליצירה] רון היקר, אל תראה בביקורת שלי קטילה של השיר אלא רעיון לשינוי שייטיב עם השיר. הרעיון של כתיבה שלא תיקרא ברור ומוכר (ולא חביב, ראה שירי "יצירות למגירה"). נקווה שהשיר הזה יפתח את ליבה לקרוא את יצירותיך. יחד עם זאת, לעניות דעתי, יש בעייה בשיר הזה, שאולי מרתיעה גם אחרים מקריאתו: השיר הוא ארוך, ואותו רעיון חוזר על עצמו מספר פעמים, ובמידה מסוימת, נכרת בו נזיפה שבאה לביטוי במשפט החוזר: "את לא תקראי את שיריי". אם דבריי לא פגעו בך, אשמח לדון אתך בהמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל העמים אותן זכויות. גם הזכות לא להכיר בזכות קיומו של עם אחר ?!?. האם לדעתך אפשר באופן דמוקרטי להחליט על דיקטטורה ?!?. אילו למדת קצת לוגיקה והיית מתעמק קצת בפרדוקסים היית מבין שכל "שיר" שלך הוא פרדוקס - מכיל סתירה מעצם הגדרתו. יש הרבה משוררים שכותבים שירי מחאה, אבל יש הגיון במחאה שלהם. אתה אומר: "אני חי בארץ הזאת. לכל האנשים בארץ הזאת אין זכות לחיות בארץ הזאת. (הם באו לכאן בתור ציונים והציונות היא מוקצית") זה פרדוקס. מעניין: מישהו אילץ אותך לחיות פה ? מי העלה אותך לכאן (אה, הבנתי: ההסתדרות הציונית). אז תמשיך להעלות גירה מאכילת קיבתך. סחתיין [ליצירה]
- [ליצירה] קח את הדברים שלי לא כביקורת או נזיפה. הדברים שלי נאמרים מתוך תחושה של אי נוחות לאור תיאור של סיטואציה כזו. יצירה אינה חייבת להיות מציאות. היא יכולה להיות תחושה, מחשבה, רגש, חלום. אבל אם זו מציאות, אז כל הכבוד לחשיפה. זוהי חשיפה במיטבה, קראתי את יצירתך כדבריך: "מזועזע, מבולבל ומיוזע. משהו היה מאוד לא בסדר". רבים חווו את זה, ונשארה להם צלקת . "משהו כאן לא בסדר". אבל אם היא קיימת במציאות, זכותה לדעת שככה אתה מרגיש כלפיה - ישירות, לא רק באתר יצירה. בשביל זה למדנו לדבר.... (ובעצם, אולי היא יודעת וככה טוב לה ?) [ליצירה]
- [ליצירה] אתה מכיר צפונות הפיסיקה וממנה את שואף את חכמת חייך.... [ליצירה]
- [ליצירה] קפה הפוך גדול עם הרבה קצף. [ליצירה]
- [ליצירה] למצלול פאתוס תודה על התיקון - ראה גרסה מתוקנת. ציף ציף [ליצירה]
- [ליצירה] אלדר ידידי, אל תחפש בעד מי אני. אילו במקום לחפש בעד מי אנחנו היינו פשוט מקשיבים אולי לא היינו צריכים להיות נגד. השיר הזה מדבר על המציאות האבסורדית בה אנחנו חיים. כולנו. זו תמונת ראי שלנו. אולי זה נראה מגוחך. אותי זה מזעזע......... אלישע [ליצירה]
תגובות