הכה צור בסלע
לצידו ילודה מצלע
הבריק ניצוץ
נדלק המוץ
אש אש
אדם התאושש
"בורא מאורי האש"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בטח מישהו כבר אמר תסלח לי.. אבל מה הקשר בין זה לבין שירה? האם אתה נוהג להקשיב לאנשים צעקים ולרשום מילה במילה את שהם פלטו? כי זה מה שעשית כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לנו חסינות? ובמסגרות כמו שלנו שלא תמיד מתאימות לציפיות שלנו ובחברה כזאת זה קשה פי אלף. ברוח מול המציאות אני מוכן להתמודד, לצאת לקרב ולהתלהט. אפילו לנסות להשפעה, כן יש לי רצון כזה חזק, זו מטרתי! אבל במעשים בעבודה שחורה ובהתמדה, בבניה גשמית וחומרית שלא פעם צריך, מאין אשאב כוחות? ואולי אין זה תפקידי, אלא להשאר רחפן וחולם לעד?? [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה!!! זו אהבה אידיאלית. למה היא מציירת? [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] שגעון! אשרי מי שהקשר שלו לחמדת ארץ אבות רומנטי, מסור ועמוק כזה. המילים ממש רקדו לי בפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מומלץ בחום "דברים שאינם יכולים להתקיים באור". אפשר לקחת את זה בתור משל על יצירה בכלל, שלא יכולה להתקיים ב'אור' וחייבת נקודה של חור שחור. גם כדי ליצור אותה, וגם כדי להיות טובה, אם הבנת את כוונתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! נשאבתי פנימה. טוב, איך אפשר לעמוד בפני ילדים? [רק הילדים המתים צרמו לי שם..] אגב, [אני שונא משפטים שמתחילים ב"אגב"] חשבתי על זה.. עוד משהיר הקודם "מלאכים" הם באמת עיוורים. אם יצחק היה עיוור למציאות האנושית ברגע שראה אלוהים בעקדה (לפי המדרש שהמלאכים טיפטפו לו דמעות מלאכיות לעיניים), משמע שגם המלאכים עיוורים למציאות האנושית שלנו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה הסיום קצת בנאלי וכן ההו זה מרשים נשמע לי לא מתאים חוץ מזה זה נחמד ומזכיר את הניגון של ריה"ל "החששים וכו" ובמקום אחר חבושה. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] סתם. לא יודע. מגעגע, גע גע. בית הקברות בסגולה - נשמע כמו הסתגלות למוות. בעצם לא נראה לי שיש משמעות מעבר לתמונה הצבעונית, אחוזת הבלבלות. לא עומד בפני עצמו. [ליצירה]
- [ליצירה] לי אישית קשה להתייחס בבת אחת לכל ולכן אתמקד בחלק הראשון. אני מקווה שתמצאי תועלת בדברי ותתקני אותי במידה וטעיתי. עליה פסולת שחורה סודקת את הרחובות ושקט ירושלמי, כתמיד נשום רוחות בית והמהום משאיות. ?נדמה לי שצריך תרוץ ממש טוב כדי לכתוב שפסולת שחורה "סודקת" את הרחובות; בדר"כ היא מלכלכת, מזהמת, מזעמת וכו' ?השקט הירושלמי מנוגד לרחובות נסדקים, לכאורה. ? "נשום" - לא ברור לי כלל למי זה מתייחס. אע"פ שהשתמשת בחומרים חושיים שמציירים תמונה חיה לנגד העיניים, עולה "זרות" כללית מהפתיחה. מי יתנני כנצח את הלילה הבהיר הזה על שלוותו הדקיקה, המשתקפת בבוהק נרגילה ישנונית – על היללות הפעוטות הבוכיות שכמעט נתעלמו-נתאלמו בבליל הקולות הגרוניים מעל מכסה הביוב הסגור. אני מבין שהדוברת מזהה איזה אלמנט של "נצח" בלילה "הזה", היא מסוגלת אפילו להצביע עליו,-על נצחו הירושלמי עם כל זוהמתו (הפסולת והרעש) המלא סתירות; ישנוני ומילל, בהיר ובלול- הרי אלו השעות של כל היצורים [מצורה] לצאת מהתרדמת, בלילה כזה הברסלבי יוצא להתבודד ולעשן (סתם אסוציאציה שלי). ? היללות הבוכיות מתגוררות בביוב. אני לא מצליח לעכל את זה או שלא הבנתי נכון. "ופתאום כולנו דברנו חתולית." השורה זאת אמורה להיות שורת מחץ והיא לא. היא תלושה מהשיר. שיר שמואד מתכתב עם עצמו ופתאום נזכר ב"כולנו". זו בעיה להתחיל ב"מי יתנני"- משאלת לב פרטית, ולהשליך אותה על הכלל. ועוד. היה צריך לקרות משהו כדי שהתאפשר לומר "פתאום". אינני מבין בפוסט ירושלים ודומיו. אני כן מרגיש שדוקא הפתיחה והסיום שאמורים להיות החזקים יותר, תפארות לשיר, עמומים מדי וחסרים את העוצמה והריכוז השירי המצופה מהם. ב"ה אחזור לשאר החלקים [ליצירה]
תגובות