בטטות

"בדמות זקן מרכין הוא את ראשו כלפי כריסו. עטור בגוון אדמדם-חום עם כתמי חום כהה, מציץ הוא מבעד למסך הגבשושי שלו, כאילו נמצא שם זה מכבר, משתעמם. למראה עין חולפת נדמה הוא לצורת ביצה עגלגלה ועקימות של בננה, אך באמת, מלא הוא בליטות וגבעות, ירידות ועמקים. שורות של פסים חומים מלכלוך עוברים על אורכו לסירוגין, יוצרות מן רצף של קוים כהים יותר לאורכו, ובורות זעירים של חום כהה יותר, יוצרים חורים ההורסים את רצף הגבעות. בראשו ניכר הצבע הבהיר יותר, כמעין קרחת מן הבורדו הדל המכסה את חלקו התחתון. בראש קרחתו שפיץ של גזע, כמו פיטם באתרוג. שאריות דקות של עשבים יוצאים מהכתמים החומים כמו זיפים בודדים שנשכחו, וצבעו העתיק מותיר רושם של בורדו-חום-צהוב, ישן.

(יוני)

***

"עור פניה מלא גומות חן מצולקות זכר לימים בהן היתה קבורה בקרקע, ניכרים פציעותיה מהתגוששויותיה עם חברותיה לארגז ודפנות המיכלים בהם שהתה. פציעותיה מגוונות, בהן ניתן למצוא שפשופים, שריטות, דקירות ועוד פציעות לא מוגדרות. ניתן להבחין בכמות גדולה של נקודות שחורות מלאות שומן, שכאילו מחכות לפרוץ החוצה. גוון פניה נע מסמוק ביותר, כמו שטף דם פנימי וטרי, ועד גוון עור בהיר חולני כשל חולה צהבת בזמנים קריטיים. צורתה כשל אישה זקנה הלבושה שכמיה עבה, אשר גבה ורגליה קיבלו מזמן הצבה קמורה ועגולה, וכך גם ראשה כפוף תמידית עקב קורות חייה הכבדים. ניתן להבחין גם בזרועותיה העבות, מבעד לשכמיה.

"פה ושם מצויים על פני הבטטה זיפים, פליטי גילוח לא מוצלח. מראשה יוצא גזע עץ צעיר אשר נגדע מבסיסו, כמו על ידי סופת רוחות עזה. באחורי הבטטה ישנם קמטי צלוליטיס קלים המגיעים עד סופה הנראה כפיטם כתוש היטב.

(שלו)

***

- אם בפנים-

בתוך הקליפה הקשה

הכמעט חלקה

מכוסת התלמים הכהים.

-אם עמוק מאחורי-

גוון האדם-אדמה הדהוי

השחוק מעט

היפה.

-אם מתחת-

לקודקוד הזקוף

כמו נתלה מענף

ופצעי הקרקע הרטובה

המרעננת.

-אם בתוך כל זה

היה שוכן תינוק זעיר,

עכשיו היה יוצא הוא

כמו פרפר מגולם.

 (אריק)

 ***

"זה מתחיל בעוקץ. כמו זנב דבורה עשוי מעץ, קצת מגושם ולא חד, בולט מחלקה העליון מן כפיס משונן. ראשה נראה כמו גביע כתום המוטה מעט כדי לשפוך ממנו את היין, אך לא מושלם. שפת הגביע, כמו נחתכה אלכסונית בידי מסור חשמלי מדויק, מופיעה כקו דמיוני במקום בו מתחילה להופיע הכרס. הכרס עצמה נמשכת מטה, כאילו מישהו מעקם ודוחף את גבה פנימה ביד בלתי נראית, וביד השניה מושך את רגליה, מותח את בטנה לתלמים דקים וארוכים. על גופה צלקות קטנות מופיעות כקוים בצבע שחור בהיר, ולכלוכים בצבע שחור קצת יותר, גורמים לה להראות כמו שמיים כתומים זרועים כוכבים חשוכים. וכתום השמים נראה סמוק, כמו מתביישת לגשת אל בחיר ליבה. (ראובי)

***

הבטטה היתה עקומה כמו גב של ביני"ש,

פניה מוכתשים...כמו פנים של נער בן 16.

ורוד, סגול וכתום נאבקים לשלוט על הפיגמנטציה

וגבנונים שונים ומשונים פורצים מתוכה,

ומסתיימים. ב´שוונץ´- בסוף ההתחלה של הבטטה.

 (עקיבא)

*** 

בכל בליטה באליפסה הצבע משתנה בין גוונים של ורוד כתום וסגול עז, בלי שום סיבה נראית לעין חלים שינויים בפניה, ונוצרים שקעים כהים ונקודות פזורות על גביה. דוגרי, הבטטה היא לא בדיוק ירק שאנחנו רוצים במרק- הטעם שלה הוא... טעם בטטה!

הקושי שלה הוא בערך כמו קושיו של גזר, רק שאת הבטטה על פי רוב מקלפים לפני שאוכלים (מי שאוכל). הבטטה הינה בערך בגודל אמה מכוסה בהמון עקיצות המנפחות אותה ומעוותות את צורתה לגמרי. בקצה אחד הבטטה מוצרת, ואילו בקצה השני יש לה פתאום צ´ופצ´יק שמסיים אותה. הבטטה נוחה לאחיזה בזכות הבליטות האקראיות שיש בה והחיספוס האופייני לבטטות.

 (זכריה דנציגר- אמן אורח)