היי גיל
אהבתי. מכיר את זה. מזכיר לי את "פחות אחד" שכתבתי. לדעתי תזדהה איתו.
אבל השאלה אם זה מתאים להיות מוגדר "שיר". גם לי עצמי יש לבטים לגבי דברים קצרים מאד שיוצאים לי.
יותר מתאים לקרוא לזה "משפט אחד ארוך" לדעתי.
לא יודע.
אשמח לשמוע דעתך.
[ליצירה]
האם זה שיר ?
היי גיל
אהבתי. מכיר את זה. מזכיר לי את "פחות אחד" שכתבתי. לדעתי תזדהה איתו.
אבל השאלה אם זה מתאים להיות מוגדר "שיר". גם לי עצמי יש לבטים לגבי דברים קצרים מאד שיוצאים לי.
יותר מתאים לקרוא לזה "משפט אחד ארוך" לדעתי.
לא יודע.
אשמח לשמוע דעתך.
[ליצירה]
אני לא *חושב* שזה אקסיקיוטר. אני *יודע* שזה אקסקיושנר.
וכן, אני מכיר את הביטוי ומשעותו ומתעקש - פתח מילון, פתח תזאורוס או פשוט תפתח גוגל - אקסקיוטר מדבר על כל הוצאה לפועל כל שהיא - מוציא להורג הוא אקסקיושינר.
מה שכן - אם הדמות היא מסדרה כלשהי, יכול להיות שזה היה משחק מילים מכוון שלהם - אולי הוא עובד כמפיק או מנהל כלשהו בזמנו הפנוי?
כאמור - לא מבין בתחום, מבין רק בשפה.
[ליצירה]
משובח למדי
אני מוכרח להודות שפעם רציתי לתרגם את השיר ופחדתי יותר מדי. תרגמתי שיר אחר של פרוסט, פשוט יותר - לשיר הזה יש הילה שמצילה עליי (נו, חייבים להיות ספרותיים אפילו בתגובות).
התרגום עצמו משובח למדי - הטענה היחידה שאני חש היא במעבר ל"הווה" של המספר שבמקור הוא ממש קורא בזעקה וייאוש שגם מהקריאה מתבקש להזדהות איתוtwo roads deverged and i
- i took the one less traveled by! זה ממש תחינה.
אני נורא אוהב את השיר הזה, הוא מקסים.
עוד הערה - אני מבין שאילוצי מקשב ומלל הכריחו את הטקסט להעלות את גובה שפתו, אבל פרוסט ידוע בפשטותו, וחבל שהתרגום הרבה יותר מתוחכם מהכוונות המקוריות.
והערה אחרונה - מבנה השיר הוא אבאאב
ואילו בחרת לתרגם אבאב.
אני אשמח לקרוא גם ניסיונות אחרים שהיו בדרך (כפי שאמרת שתיקנת).
תרגום ראוי בהחלט.
[ליצירה]
אני מודה שאני לא קורא יותר מדי מהאנשים שכותבים פה, אבל יש לי תחושת קרבה מטופשת לכתבייך, אז... נו אתה יודע, אל תהיה מציקן שכזה.
מכל השיר, רק הבית הראשון עושה לי "אוף, נכון".
אני לכל היותר אומן כותרות. לכתוב ממש - קשה לי. בכל הקשור לאושר אני לא מזדהה בכלל, אבל לגבי סתמיות מסויימת - כן. לחלוטין.
תרגיש טוב ארז.
[ליצירה]
זה התחיל כל כך מעניין.
תמנע מהמובן מאליו והברור, מהקלישאה והבנאליות.
אפשר לשפצר את זה לאמירה קצת יותר חזקה מאשר הנכונות לטעות.
3 במשפטם הראשונים היו נהדרים, אולי אפשר להרכיב מהם שיר חדש.
[ליצירה]
תודה ליאורה - מיהרתי להתבלבל משום מה.
חס ושם - היא לא התאבדה (בניגוד באמת, לוורג'י, בפי החבר'ה) היא חיה לה עד גיל 56 ומתה, משאירה אחריה כלום לאף אחד, שכן משפחתה וחבריה מתו לפניה (כך אומרים ההיסטוריונים). בודדה וערירית חיה ומתה.
מותה היה ממחלה פיזית, ולא נפשית.
אתקן מיד את הכתוב.
תגובות