זכרון ילדות – חג ההדר

בימים שרחובות הייתה מוקפת פרדסים שריחם הנפלא נישא למרחוק, היה לה חג משלה – הלא הוא חג ההדר. באמצע החורף, בעונת הקטיף, היתה העיר הצעירה מניחה לעסקי היום-יום שלה ומתמסרת לחגיגות ההדר ברב פאר והדר.

הסוחרים ברחוב הרצל היה משביתים את המסחר, תלמידי בתי הספר היו שובתים מלימודים ושאר אזרחים ואזרחיות היו מתכנסים לאורך הרחוב הראשי, ממכון ויצמן ועד שכונת שעריים כדי לצפות במצעד ההדר.

לאורך הרחוב נסעו לאיטן משאיות ופלטפורמות מקושטות ועליהן מיטב התוצרת החקלאית של המושבה שהיתה לעיר: תפוזים, אשכוליות, לימונים, קלמנטינות ומנדרינות. כמו כן נישאו בגאון תוצרי הלוואי של הפירות הלא הם המיצים השונים, הריבות, התרופות, ממתקי הקליפות המסוכרות ועוד כהנה וכהנה מוצרים .

בינות לכלי התחבורה גדשו את המצעד להקות רקדנים, בני נוער ומבוגרים, בתלבושות כתומות וירוקות והם שרים ומחוללים.

הצופים במצעד, משני צידי הכביש, קבלו את הצועדים והמחוללים במחיאות כפים סוערות ובקריאות עידוד. המראה היה ססגוני ועליז והתלמידים שמחו בעיקר על יום החופשה שנפל בחלקם.

באחת השנים, כאשר הייתי בכיתה ה´, נערכה לקראת חג ההדר, תחרות חיבורים בנושא. כתבתי חיבור בשם "דרכו של תפוז" שבו סיפרתי, מפיו של התפוז, על מסעו מענף העץ, דרך בית האריזה, האנייה, השוק בארץ אירופית רחוקה וקרה -עד לשולחנה של משפחה צפונית ולתוך פיה של ילדה קטנה וחמודה בארוחה חגיגית. החיבור זכה בפרס הראשון  והוזמנתי ללשכתו של ראש העירייה, בלוויית הורי ז"ל, על מנת לקבל את הפרס. קיבלתי תעודה יפה ואת ספר שירי הילדים של נתן אלתרמן. האירוע המרגש הזה הונצח בתמונה ובכתבה קצרה בעיתון בית הספר שלי.

לימים, בעקבות גלי העלייה לארץ, נגדעו מרבית הפרדסים על מנת לבנות במקומם שיכונים. רחובות חדלה להיות עיר ההדר וממילא גם חג ההדר הלך לעולמו ונותר רק בזיכרונם של אלו שזכו להנות ממנו.