המכורה לעוגות

צילה אהבה עוגות. מזה אהבה, הייתה מכורה לעוגות!

כבר בילדותה, באותן שנים רחוקות בהן הפרוטה לא הייתה מצויה וגם המצרכים היו בקיצוב, הייתה מחכה בכיליון עיניים לעוגה שתאפה אימא לשבת. ביום רביעי  היה מתחיל מוחה לעסוק בניחושים. ביום חמישי הייתה מנסה לגלות רמזים במטבח. ביום ששי בצהרים, בשובה מבית הספר, הילקוט עדיין על כתפיה, תלתליה מתבדרים ברוח ועיניה הגדולות והירוקות ממוקדות במטרה - הייתה ממהרת למטבח, פותחת לרווחה את דלת תנור האפייה ובודקת אם ניחשה נכונה.

אמה הייתה מחייכת בסלחנות ומעניקה לבת התאוותנית פרוסת עוגה טרייה.

"בחתונה שלך ירד הרבה גשם, אם תמשיכי לזלול עוגות!" נהגה לומר בצחוק קליל.

כאשר בגרה צילה וגם הזמנים השתנו, ההתמכרות לעוגות קיבלה ממדים גדולים יותר. בתי הקפה והקונדיטוריות הציעו מבחר מפתה  של עוגות וצילה הרגישה שאת כולן היא חייבת לטעום. לקפה הפוך חם נהגה לצרף עוגת שמרים אשר טבלה מעדנות במשקה. לאייס-קפה אהבה להצמיד עוגת שוקולד עשירה ממנה נגסה נגיסות קטנות ומענגות. לכוס מיץ קר נלוותה עוגת פרות טרייה. כך משקה, משקה ועוגתו. חבריה, שהכירו היטב את התמכרותה, הציפוה בספרי עוגות בכל יום הולדת שחגגה, כדי שתוכל להתמחות גם באפייה ולא רק באכילה.

בלילות היה לה חלום קבוע. זה היה החלום על גן העדן של העוגות. כבר בשביל

הכניסה היה ריח משכר של עוגת שמרים הנאפית בבית. צילה חלמה עצמה פוסעת בשביל, עיניה עצומות ואפה מסניף את הריח הנפלא.

ליד הכניסה ניצבו שני מגשי נחושת ענקיים ומבריקים ועליהם מבחר עוגות בקלאווה מפתות. מאחוריהם - דוכנים ובהם עוגות פשוטות, אלה המכונות "עוגות לקפה". כל אחת מהן הייתה מונחת על צלחת הגשה נאה ובצידה סכין לחיתוך.

בשורה השניה היו דוכנים ועליהם עוגות פרות. אלה היו מונחות על צלחות עגולות פרחוניות וריח מתקתק של פרי אפוי אפף אותן. היו שם עוגות תפוחים ועוגות אגסים, עוגות שזיפים ועוגות דובדבנים.

בשורה השלישית נחו עוגות גבינה מכל המינים ומכל הסוגים. היו גבוהות ותפוחות, מלאות גבינה ושמנת. היו נמוכות, מוצקות ומכוסות קצפת והיו מגולגלות בבצק שמרים.

לאחריהן היה מבחר מהמם של עוגות מגוונות: עוגות דבש ועוגות קוקוס, עוגות גזר ועוגות אגוזים, רולדות ועוגות נפוליון. כל אחת יפה ומזמינה מחברתה וכולן יחד – חגיגה לעין ולחיך!

את התצוגה חתמו כוכבות גן העדן - עוגות השוקולד! היה שם מבחר מדהים של עוגות שוקולד ומוס, בשכבות, עם קצפת ובלעדיה. היו עטורות תות או דובדבנים או לחילופין מצופות בפירורי שוקולד או בסוכריות צבעוניות. מונחות היו על מגשים מהודרים וכל כולן כמו אומרות "בוא ותטעם".

כך בלילות. ובימים הייתה צילה עבד לתאוותה. לא חלף יום מבלי שתאכל פרוסת עוגה, לפחות אחת. כאשר טעמה את המרקם המתוק והעשיר, ריטוטי עונג קטנים התפשטו בקרבה ועיניה היו נעצמות לרגע, כמו מבקשות להעצים את תחושת ההנאה. בימי חג ובאירועים הוכפל ושולש מספר הפרוסות שבאו אל קירבה.

במשך השנים התפתחו סביב מתניה וירכיה של צילה – צמיגים עבים. פה ושם החלו החברים לרמוז שהגיעה העת לשים קץ להתמכרות. גם ילדיה, שגדלו והבינו, החלו להתבייש בממדיה של אמם והרבו להעיר לה על משמניה - אך צילה בשלה. לא נענתה לרמזים ולהערות, זלזלה באזהרות ועל המאזניים נמנעה מלעלות. בבדיקת דם שגרתית  נתגלו, אבוי לאותה צרה, כולסטרול גבוה ורע, שומנים בדם וערכים גבוהים של סוכר. רופא המשפחה הזמין את צילה לשיחה וגזר גזירה: "ממחר – דיאטה!" את הפקודה גיבה בהסברים מלומדים ומעוררי חלחלה על הצפוי לה אם תמשיך בהתמכרותה.

קשה עד מאוד היה לה להשלים עם מצוות הרופא המלומד. עמוק בלבה ידעה שהצדק עמו ואין עוד אפשרות להתחמק. גם בעלה, שעד כה נמנע בעדינות מלהעיר לה, הצטרף לדברי הרופא.

משנודעו לחוג מכריה תוצאות הבדיקות ודברי הרופא, התריעו כולם, בלי חמלה, "את חייבת להפסיק עם העוגות! פשוט חייבת!" מילים אלה שמעה צילה מכל עבר.

בלילות עדיין הייתה חולמת  על גן העדן האבוד שלה, אלא שבפתחו בערה עתה אש זרה אשר מנעה ממנה את הכניסה. כל ניסיונותיה לכבות את האש, או לעקפה, נכשלו והיא נותרה בחוץ.

הבינה צילה שלא נותרה לה עוד כל ברירה והחלה בחיפושים אחר המקום שיגיש לה עזרה. לאחר שאלות ובירורים, הגיעה לאגודת שומרי משקל. ביום הפגישה התייצבה קצת לפני השעה הקבועה. נרשמה, שילמה ופתחה כרטיס.

כשהגיעה המדריכה הוזמנה  צילה לעלות על המאזניים. התבוננה המדריכה בתוצאה, נרכנה שוב לוודא שאכן אינה טועה, ואמרה : "מאה!" צילה כמעט והתעלפה! לזאת באמת לא ציפתה! זה שנים שעל מאזניים לא עלתה ולמען האמת גם ממראות גדולות התחמקה. "את בטוחה?" שאלה בקול מהסס ושבור. המדריכה הבחינה בתגובתה הקשה ואמרה בחיוך חביב: "אל תדאגי, חמודה, הגעת למקום הנכון. אנחנו כאן נעזור לך לרדת במשקל. תראי שאם תפעלי לפי ההוראות שלנו, השינוי יבוא מהר".

צילה נטלה את הכרטיס, עם המספר התלת-ספרתי המאיים, וחפוית ראש התיישבה לשמוע את הרצאתה של המדריכה.

בזמן ההרצאה התבוננה צילה במשתתפות. חלקן היו שמנות מאוד, חלקן מלאות במידה סבירה וחלקן נראו ממש טוב. היא ניסתה לנחש כמה ק"ג כבר ירדה כל אחת. תהתה איך תראה היא עצמה בעוד חודשים אחדים. דבריה של המדריכה חלפו מעל לראשה והיא לא הצליחה להתרכז. ההלם שקיבלה מן המספר התלת-ספרתי, בלבל אותה והוציאה משיווי משקלה.

בסיום ההרצאה בקשה המדריכה מן הנרשמות החדשות להישאר לראיון אישי. הן היו שלוש. שתי האחרות היו צעירות לאחר לידה המבקשות להוריד מהר את העודפים שנשארו להן מההריון. הן התראיינו ראשונות כיוון שמיהרו לתינוקות המחכים להן. צילה נותרה אחרונה.

המדריכה הייתה חביבה ואמפטית. צילה סיפרה לה על התמכרותה לעוגות. בתחילה דיברה בביישנות ובהיסוס, אך מבטיה המעודדים והמבינים של המדריכה עזרו לה להשתחרר. היא תיארה בשטף את תהליך ההתמכרות אשר החל עוד בימי ילדותה הרחוקים.

כאשר סיימה את דבריה המליצה לה המדריכה על תכנית פעולה. היא הציעה לה תפריט שפוי ומאוזן ולגבי העוגות אמרה: "את לא צריכה להתנזר מהן לגמרי. תחליטי שפעם בשבוע, אולי בשבת, את אוכלת פרוסה אחת של עוגה שאת תבחרי. את הפרוסה הזו תאכלי לאט ובכיף, תתענגי על כל ביס". בנוסף המליצה לה לא להכניס עוגות הביתה כי "לא מכניסים אויבים" ואת הפרוסה המותרת לאכול בבית קפה נעים ונאה. צילה הודתה לה ונפרדה בלב כבד.

לא דבר פעוט הוא להפסיק התנהגות הנמשכת שנים ארוכות והופכת לטבע שני. לשתות כוס קפה ללא עוגה, התברר כדבר די נורא. החשק למתוק, מתוק הזה היה גובר בשעות הערב הארוכות וכדי להתגבר עליו החלה צילה לצאת לצעדות בחוצות העיר. פעמים רבות עמדה על סף שבירה, אולם חזקה עליה מצוות הרופא ועצת המדריכה והיא עשתה כמיטב יכולתה לעמוד במשימה. את הפרוסה המותרת אכלה בהנאה רבה כשהיא עושה מאמץ "למתוח" את האכילה ככל יכולתה. לגבי התפריט שקיבלה, לא הייתה לה שום בעיה, שכן פרט להתמכרות לעוגות לא הייתה מכורה לממתקים או למאכלים עתירי שומן.

השבוע עבר וצילה התייצבה שוב לפגישה באגודת שומרי המשקל. המאזניים הראו ירידה של שני ק"ג. הבעת אכזבה התפשטה על פני צילה אולם המדריכה הרעיפה עליה שבחים. היא הסבירה בתוקף שזהו צעד ראשון וקטן בדרך ארוכה ותובענית.

בסוף ההרצאה שאלה אותה איך עבר עליה השבוע. צילה התוודתה שזה אכן היה קשה ביותר ונדרשו לה כוחות נפש רבים על מנת שלא למעוד. המדריכה הציעה הצעה: "כל פעם שתרצי עוגה, או שתחשבי על עוגה – תאכלי מלפפון חמוץ!"

בדרך לביתה, בעוד היא מהרהרת בהצעתה המוזרה של המדריכה, הבחינה צילה במודעה המבשרת על הופעתו של המהפנט המפורסם דוד קלר, בעיר. רבות שמעה על המהפנט המחולל נסים ועלה בדעתה שאולי יש כאן רמז משמים והוא יהיה זה שיצליח לגמול אותה מן ההתמכרות הארורה. היא מיהרה וקנתה זוג כרטיסים.

ההופעה נערכה בליל שבת. האולם היה מלא מפה אל פה. במהלך ההופעה בקש דוד קלר מתנדבים מקרב הקהל. צילה מיהרה להרים את ידה והיא אכן הוזמנה לעלות לבמה. המהפנט שאל כל אחד מן המתנדבים ממה היה רוצה להיגמל. צילה אמרה, כמובן, "מאכילת עוגות". המהפנט העיף מבט בממדיה וחייך.

במהלך ההיפנוזה  חזר קלר מספר פעמים על המילים "כשתראי עוגה תחשבי שזוהי נזלת של תיש". לאחר שהמהפנט החזיר את המתנדבים להכרה רגילה, ירדה צילה מן הבמה בתחושה מעט מוזרה. לבעלה סיפרה שהיא זוכרת משהו על נזלת של תיש אבל "מה זה קשור לעוגות?" שאלה אותו בתמיהה. בעלה חייך ומשך בכתפיו.

למחרת התארחה צילה בבית ידידים. המארחת הביאה עוגת פרות מפוארת על צלחת הגשה גדולה. בסיס העוגה היה בצק פאי, מעליו סודרו תותים אדומים עסיסיים ופרוסות קיווי ירוק ורענן. על כל אלה כיסתה  גבעת קצפת לבנה כשלג. כאשר נשאלה על ידי המארחת אם תאכל מהעוגה, הנהנה צילה לחיוב ואמרה: "פעם בשבוע מותר לי". החברים שסביבה חייכו ועודדו אותה להמשיך בדיאטה מתונה שהיא, לדעת כל המומחים, האפקטיבית ביותר לטווח הארוך.

בעזרת מזלג קטן, פרסה צילה חתיכה מן העוגה והכניסה אותה לפיה. מיד בהחלה ללעוס, זעק מוחה : "נזלת של תיש! את אוכלת נזלת של תיש!!!" תוך שניה פלטה את מה שהיה בפיה לתוך כף ידה השמאלית. הכל היה כל כך מהיר והיא לא הספיקה לעצור בעד עצמה. "סליחה" מלמלה במבוכה ומיהרה לשירותים. שם שטפה היטב את פיה והביטה בפנים החוורות שנשקפו אליה מתוך המראה. זיעה קרה כיסתה את מצחה. עכשיו נזכרה בדברי המהפנט, ונדהמה. עד עתה הייתי בטוחה שאלה סתם שטויות, חשבה. מבולבלת מעט חזרה לסלון והתיישבה במקומה. החברים היו שקועים בויכוח פוליטי סוער ולא שתו לבם אליה. רק בעלה נרכן מיד לעברה ושאל בשקט: "מה קרה לך? את מרגישה טוב?"

"פחות או יותר, נראה לי שהמהפנט הצליח לעשות לי סוויץ´ במוח" השיבה לו ולגמה לאיטה מכוס המים הקרים שהייתה מונחת על השולחן.

עבר שבוע. צילה לא הרגישה צורך לאכול את פרוסת העוגה המותרת לה. לעומת זאת התאוותה מאוד לאכול מלפפון חמוץ מלווה בחומוס ופיתה טרייה.

במשך שלושה חודשים, בהם ביקרה בהתמדה בפגישות של שומרי משקל, ירדה צילה 12 ק"ג ומשקלה עמד על שתי ספרות זהות – 88. המדריכה הייתה מרוצה והרבתה לעודד ולחזק אותה.

עכשיו הייתה מכורה למלפפונים חמוצים. היא אהבה את אלה הכבושים במלח. את הראשון ביום הייתה מכניסה לכריך שלקחה לעבודה. בארוחת הצהרים נלוו המלפפונים למנת הבשר. בארוחת הערב הצטרפו לירקות שבסלט. בין לבין נהגה לחסל עוד כמה מהם, כמו היו אלה גרעינים. עיקר המאמץ התמקד עתה באכילתם  ללא תוספות עתירות קלוריות.