את לא מכירה אותי.
את יודעת איך קוראים לי, בת כמה אני, ואיפה אני גרה.
את יודעת מתי נולדתי, כמה שקלתי, ומי היתה המיילדת.
את יודעת גם מתי יצאה לי השן הראשונה, באיזה גיל התחלתי ללכת ומה היתה המילה הראשונה שאמרתי.
אבל את לא מכירה אותי.
את יודעת ממה נוצרה כל צלקת בגוף שלי, באיזה מחלות חליתי, ומה גובה המספר במשקפיים.
את יודעת מי היו החברים שלי בגן, עם מי הכנתי שיעורים, ואת מי לא הזמנתי ליום ההולדת.
את יודעת איפה גדלתי, באלו בתי ספר למדתי, ומה היה הציון בתעודה.
את יודעת גם מה אני עושה עכשיו, מהי דרך החיים שלי, במה אני מאמינה ועל מה הייתי מוכנה למסור את הנפש.
אבל את לא מכירה אותי.
וכשאת באה ומספרת עלי לאחרים- מה אני אוהבת לעשות, ולמה בחרתי דווקא באולפנא הזו, כמה שנים הדרכתי, ומה הקשר עם האחים שלי- אני מרגישה יותר ויותר שאת יודעת עלי הכל, אבל את לא יודעת כלום.
ואני רוצה לבוא ולדבר. להסביר מה עבר עלי כל הזמן הזה, שבו חשבת שאת יודעת.
אני רוצה להיחשף לפניך, לספר, לשתף, לא להסתיר דבר.
אמא, אני רוצה לספר לך על עצמי.
תגובות