לפעמים אני שוכחת שמותר לי לחלום
שאסור להפסיק לזרום
עם הרוח המתערבלת של נפשי הכמהה
האוהבת, הרוקדת, החופשית- הצמאה
לא להסס לגעת עם ידי בעצמי
להגות בקול רם את שמי
טושטש הגבול בין הים לשמיים
והכל כחול- נראה כמו ביניים
ההכרח נארג לתוך החלומות
ולפתע נתקשו ידי- ועתה הן רפות
המושכות עזובות, סוסי עצר לנוח
על גבעה ירוקה בה יצאה נפשי לשוח
בוחנת מחדש כמיהות עזובות
ורצון שבור המחכה מרקיע לאות
לאסוף את עצמי מחדש
לנשוף רוח בכל שננטש
כי יש צורך ביעד ובמשא
לצאת שוב אל המסע
תגובות