נטשתי את הרעיון המטורף של לחיות אותָך.
"ותוכל להמשיך"?
לא.
"וצעדך הבא יהיה"...
הפסקתי לצעוד. מצאתי מנוחה בין עץ ודגן.
"וממה תחיה"?
מהחרטה.
"והגעגוע"?
יחדל להתקיים.
"אם כך, טוב שנטשת. הימים והנחלים, לעולם הם שם"
ואת?
"אחדול עם הגעגוע, אזוֹן מהחרטה"
אם כך, הוקל לי.
תגובות