מאת: עינת טמסות
הליל ירד ושמי מרום האדימו,
הרוח שנית זועקת את זעקתה.
כאישה בלויה מסתובבת היא ברחוב
ידיה בעוז נוגעות בכל ,
בגלי הים, בחלונות הבתים.
בענפי העץ הניצבים בשדרה לא נחה לרגע
שורקת , זועפת .
אך כשעולה השחר .
כוחותיה נחלשים
שהשמש עולה וזורחת מבין ההרים .
תגובות