זה רגש שחולף ואם הוא לא חולף אז אין מה לעשות אלא להתמזג איתו ולקוות שיום אחד הוא גם יתמזג איתך. זה מסע ארוך ורצוי שנלך יד ביד את יודעת שלא נאבד. כדאי שנחזיק אחד את השני שלא נסתכן במפולות סלעים כך נהיה קשורים אחד בשני ולא ניפרד, צורת ידיך תקבל את צורת ידי. כי אני אחליט איך זה יהיה ואת רק תעזרי לי עם הצעות ייעול ושיפור רעיונות או שפשופם במידת הצורך. נאבק? את אומרת או יותר נכון שואלת במי נאבק אני עונה לך את מחזירה כאילו ידעת שזה מה שאני הולך לומר "אחד בשני. אידיוט" למה שנעשה את זה אומנם את לא אוהבת אותי יקירתי, אבל אני אוהב אותך ומבחינתי אני לא אניח לך לנפשך עד שלא תוכלי בלעדיי אני יראה לך את העולם מנוקדת מבטי ואת תוקסמי אני יראה לך את הכוכבים לפי הסדר ואת תתפלאי. אני יראה לך את נפלאות הטבע ואת תתמסטלי ואז תביני שאת לא יכולה אפילו 60 שניות בלעדיי ותחברי אותי אלייך בדבק 60 שניות שלא אספיק לברוח. הגלגל הזה מסתובב אומנם לאט אבל בידי מספיק סבלנות ורצון עד גיל 600 ואני אחכה לסיבוב המלא ופניי יקרנו משמחה ומאושר ואיש לא יוכל לעצור כי כולנו יודעים מה טוב בשבילנו אבל מסרבים להגיד עקב התגובה של האצבע המונפת של העולם אלינו. כיצד יקבלו זאת. אז אין אנו עושים שום דבר כדי להביא אותו אני פשוט מקווים שזה יצנח עלינו יום אחד מן השמיים. ואין כלום מאחוריי רק כמה זיכרונות שעטופים בסדין לבן ומוכנים לקבירה. בבית קברות היפותטי בתוך מחשבותיי ואין איש יודע איכה הוא.
אז מה הפלא שאני לא ממהר לחפש אותו. אולי כשאנשים אומרים זה קבור אצלי בזיכרון זה לא מטאפורה אולי אם באמת קברו את הזיכרון הזה באיזה מקום שאין איש יודע איכן הוא ממקום. אבל אני לא באמת רוצה לקבור את הזיכרון הזה. כי לפעמים כשיש חושך והינשופים נותנים אווירה של סרט. ומהרדיו בוקע השיר הכי מתאים כמו "אהובתי" של משינה. אז אני רוצה להוציא את הזיכרון הזה ולשים פליי ולהיזכר תוך כדי ליקוק עצבני של דמעות בפתח הפה שלי. ואני לא ממהר למחות אותם כי זאת תמונה כל-כך יפה לראות את עצמך עם שני קווים רטובים על לחייך. וכשהפרצוף מתעקם אתה ממלמל את שמה. ואז יש תחושת הסיפוק נזכרת כמה אתה אוהב אותה ומבטיח שלא תוותר עליה. בבוקר אתה שוכח מזה. ועוד כמה חודשים... חוזר חלילה אללה איסטור כמה פעמים זה עוד יכול לחזור. אולי עד שתשיג אותה. אולי שימאס לך. או אולי שתמצא אהבה חדשה כמו שאסף אמדורסקי ממליץ לי בכל פעם שאני שומע את השיר הזה ברדיו. ובכל פעם שנדמה לך שהמדורה הארוכה הזאת כבתה אתה פשוט בעל כורחך מוסיף עוד איזה חתיכונת עץ קטנה כדי למשוך את זה עוד יום. שלא תקבל את התמונה הלא נכונה. העצים לעולם לא נגמרים! לך יש כמה שתרצה. ואם במקום להדליק לך מדורה חדשה ונחמדה. אתה בוחר בדרך הישן ומוסיף עוד ועוד למשהו שלא ייתן לך כלום. פתרון אלחוטי זה מושג נפלא אבל בלתי שמיש. אם אתה רוצה שמשהו ייעשה כמו שצריך. כמו שאתה רוצה. תעשה את זה בעצמך. לכן אם תגיד לחבר שלך שידבר עם החבר של החברה שלה. זה עובר כבר כמה אוזניים. מין טלפון שבור. ולך תדע מי פישל. עדיף לתת לפרפרים שלך להשתולל לך בבטן. ולאדרנלין לזרום ב200 קמ"ש בוורידים המצומקים שלך. להיחנק קצת. אבל לדעת שאתה עשית את זה ולא אף אחד אחר. ככה גם תדע שזאת הדרך שרצית שזה יהיה ולא נדחפו מילים מצונזרות שלא רצית שיהיו. ואם הסיפוק לא מגיע ? מה אני אמור לעשות? לשבת ולחכות לו? או לחפש אותו.? איפה הבושה בכל הסיפור הזה? איפה ההתרגשות? אני כבר לא יודע מה לעשות אבל מאמין שיהיה בסדר. אם אבכה אני מקווה שיהיה שם מישהו שינגב את דמעותיי ולא אציף את עצמי בצער הכובל אותי. כיצד אדם יכול לפרוש מן המסע בלא שהתחיל אותו בכלל. הרי צריך להיכנס למקום כדי לצאת ממנו. ואם אומר אני מלכתחילה שחסר סיכוי הדבר ואין אוכל להצליח בו. אין זה יהיה יותר קל מאשר להתחיל ולהסתבך בדברים שאין אני מודע אליהם. או שצריך לעשות את הצעד הזה אם זה חפצת ליבי כמובן. כי אכן זהו הדבר שהנני אוהב לעשות והדבר גורם לי לסיפוק ולאושר רב. ולכן מעדיף אני לקחת את הסיכון הכרוך בזה ולפעול למען עתידי היחידי שבו אני רואה את עצמי עושה את הדבר המסוים שמשמח אותי. או מעדיף לסגת ולהיות חצי אומלל וחצי שמח. או בעצם מה שווים החיים בלי סיכונים. מה הם שווים בלי שאדע שהקרבתי שנים על גבי שנים בשביל המנוחה הרבה בצד הדרך. מה שווים החיים בלי קצת עצבות ובלי קצת כאב. צריך לטעום את הכאב כדי לדעת שאני לא רוצה לטעום אותו שוב. צריך מידי פעם להזכיר לעצמך כמה אתה מתעב את הכאב. ולא רוצה שהוא יחזור לעולם. אני אקח את הסיכונים הכורכים בכך ואעשה את חישוביי כל עוד זה תלוי בי. אני אקריב את מאת האחוזים שבי כדי לאפשר לי ולהגשים את חלומותיי המעטים שעוד נותרו בי. ואחרי כל-כך הרבה אכזבות ותהיות לגבי העתיד. אחרי כל –כך הרבה פספוסים וכיוונים שונים אני בוחר להישאר בנתיב שלי היכן שאני עכשיו. האם כולנו פנטזיות של השני כך שאנחנו מדומיינים באופן קבוע ואיש לך יכול לעצור. ואללה תהרגו אותי אני ל א מבין אתכם כל כך יפים כל כך מוכשרים כל מבוססים . ומה אתם עושים במקום להתבגר ולעשות שטויות תוך כדי? אתם בוכים לי על "אהבת חייכם" שבגדה בכם והפנתה לכם את עורפה. אני פשוט לא מבין. במקום שתשבו ותעשו רוק"אנ"דרול במוסך. ותעשנו סמים בחורשת. ותכייפו למען השם. יש לכם את כל האמצעים. ובמקום זה אתם יושבים ובוכים על מר גורלכם. ולא מודעים לעובדה שהכל יכול להיות גרוע יותר. אני מתכוון לזה שהיו לכם הרבה בלגנים. תתפלאו אבל אני עברתי את שלושתם. את הכספי את האהבה ואת האישי. אז למה הם בוכים כל-כך? למה הם שמים לב לקטנות? אם היית יכול. הייתי נכנס לכל מוח של אחד כזה עם מפתח שוודי ומחזק לו את הברגים שהשתחררו לו בלידה. ואלה נשבע לך זה מה שהייתי עושה. מאיפה תשיג מפתח שבדי עכשיו? אין לך. נכון? ואלה אתה צודק. באמת אין לי מפתח שוודי. אבל אתה הבנת את הכוונה שלי? בטח. בכיינים. ברגים. שוודים. אה? שוודים!!. אה. טוב מה קורה עם האיש שלך? אמר יהיה פה בשתיים? טוב הוא יהיה אל תדאג.ערב השמש שוקעת והשמיים מקבלים גוון של אדמדם דובדבן משהו טעים. הסיגריה מזהמת לי את האוויר בחדר.. והשתיקה חוגגת עם השעמום והדמיון. והם יוצרים מלא דמיונות לא מציאותיים. שתמיד רצית שיקרו.דפיקות בדלת אני נגש לפתוח את הדלת. ונחשו מי זה? אבנר אלקובי! בכבודו ובעצמו. טוב מה המצב? למה אתה אומר טוב כל הזמן בהתחלה. זמן זה כסף. מה? מה הקשר עכשיו? אני עונה לך שהמצב שלי טוב לפני שתשאל. ככה אתה יוצא מנומס כי שאלת לפני. ואני יוצא ידי חובה. הבנת? יופי בוא נגש לביזנס - אבנר תמיד היה ישיר ולעניין. הוא תמיד חשב עשר צעדים קדימה. הוא תמיד ידע מה יקרה בעוד שעה. והוא תמיד קיבל החלטות שכל כך עזרו. תמיד חשבתי שהוא איזה נביא. אבל אז ראיתי שהמוח הכרמינלי עבד ועובד שעות נוספות. הוא חושב כל –כך מבריק. מבריק. הבנת? אה אבנר? מסיימים את המבצע הזה נקי כמו שצריך לפי הספר המבריק. איזה ספר? הספר שכתבתי "גם לנו יש חוקים" "חוקיו של העבריין מאת אבנר "קספר" אלקובי. ככה עובדים היום בשוק. וככה אנחנו נעבוד. וגם כי זה הספר שלי. הבנק? מה? תפסיק לדבר איתי בחצאי מילים? הבנק? אין בכיר אבנר. הלכתי להביא את המפה המזוינת של הבנק המזוין הנחתי אותה בארון מתחת לעיתונים של שבת. שהם עדיין שם עם המוסף של חודש להירצחו של יצחק רבין ז"ל. ועם עם העיתון של אתמול. כמובן המפה הייתה שם. אבל היה שם עוד משהו. משהו מוזר אבל זה לא ממש עניין אותי זה הלכתי..
מה זהו? ככה? אומרת שלום ולוקחת את ה18 האחרון הביתה? למה אתה תמיד כזה ציני. אבל אתה יודע מה? לא! אני חושבת ששמת לב לסוף של החושך במנהרה. ולי לא הודיעו על שום ליקויי חמה. מה את מדברת שטויות אני אוהב אותך. לא. אתה חושב שאתה אוהב אותי. אבל לא. לא. אתה סתם התרגלת אליי. כמו הסמים הדפוקים שלך. גם אליהם התרגלת. נו ו.. זה טוב לך? תענה לי. תענה ברור. אני...אני... אני... גמבה מה? גמבה.. הטעים הזה.... תוריד ת'משקפיים. עזבי יש דחליל. אתה רואה? את תעשי לי עם האצבעות עכשיו? כמה זה. זה תמיד שתיים. גם אם אני לא רואה. אתה דפוק. אתה מסטול גם עכשיו. אי אפשר לדבר איתך. ביי זרי. הלכה... הלכה.... מה? ככה עזבה אותך. עזוב אותך בנות זה רק צרות. איזה רבי אמר פעם " נשים דעתן קלה" נו מה אתה רוצה להגיד בזה. לא יודע. אז מה נהיית לי מצוטט עכשיו. אתה חוזר בתשובה. לא אני... יופי. תחזור בתשובה רק בשאלת המיליון. בטח הוא אחלה חבר טלפוני. בטח נקזז אני יחזור בתשובה. והוא יחזיר לי תשובה. אבל עזוב אותך. אתה תראה על 6 היא תחזור אלייך. אחרי שנחתום בלייבל תראה. יהיו לה חיוכים ספייר בשבילך. תתרכז במה שיש לך. לא בוכים על חלב שנשפך. חבל שהמוח של המניאק הזה לא נשפך. ולא החלב המזוין. זה ביטוי. זה ביטוי! בסדר הבנתי שזה ביטוי! מאוחר בבוקר וכולם ישנים. עייפים מאתמול. אז הם מרשים לעצמם לחרוג מהנוהל. אז במקום לקום בשש הם יקומו בטח קצת יותר מאוחר. אחחחח בוקר טוב. כן. מה כן? אמרתי בוקר טוב. אה חשבתי ששאלת. למה לא ישנת? ישנתי פשוט אני לא מסוגל לישון יותר מידי. ואללה תאמין לי אתה מפסיד אתה לא יודע איזה חולמות נכנסים אצלי. משהו מדהים לכמה דקות אני יושב באיזה בר ומחכה לאוטובוס ואחרי זה אני מלכת אנגליה. איך? מה איך זה חלום. לא. איך בתוך בר ומחכה לאוטובוס. אנא עארף שאל את מי שהזמין לי את החלום. לך תפרשן את זה עכשיו מסובך. אני מסתבך עם חלומות קשים. ואללה כל-כך חכמים שם למעלה ולא יודעים שאני דיסלקט. צריכים לעשות לי הקלות עם כל החלומות האלה. אין עם מי לדבר שם כולם מתים. מה מתים? מי שמת עולה לשמיים. לא ככה? כן נו אז? אז אתה ראית פעם מישהו מת שיכול לדבר? ואללה יש בזה משהו. טוב עזוב לך תשים מים אני יעיר פה אותם
איזה דיאלוג מחורבן על הבוקר. בבוקר בנאדם 3 דברים. לפתוח עיניים. סיגריה וקפה. בלי זה עדיף להמשיך לישון. מעניין מה יהיה עכשיו לאן ממשיכים מהמצב הזה? מה קורה עם המים? מורתח. מורתח.
הערת אותם. הם בתהליכים. כל אחד פה עם היד על הזין שלו מעניין מה הם חולמים. יש חיוך? כאילו זכו בלוטו. יאללה קומו, קומו. כוס אמק מה הרעש על הבוקר. תן לישון. אין נגמר לכם עכשיו קומו. מה נגמר מה זה ביסלי. לא ביסלי ולא נעליים קום. ככה זה היה ככה זה יהיה געגועיי רק גוברים מיום ליום. והרצון... הרצון לראות אותה הוא הולך וטופח ולא נותן לי רגע מנוח. אבל גם כשתגיע ההזדמנות אני בטח ימצא את עצמי ריק ממילים וריק ממחשבות. מוחי יהיה עסוק כל-כך בהתרכזות בה שאני אוכל רק לחייך ולסתום. וכל המילים ששמרתי יתווספו לרשימה. יחכו ליום שבו ייגמר הפחד ויעלם החשש. וייפול הקיר הגדול הזה שמפריד ביני לבינך. ואת תוכלי לראות אותי ואני אוכל לראות אותך פנים מול פנים כמו יהודה פוליקר. אבל בינתיים נתנחם בשתיקה שלך שעוטפת אותי כמו נייר סנדוויץ' ליום עבודה. אבל את כל-כך לא כאן שזה מטריף אותי. רק להגיד לך עוד כמה משפטים. רק לספר לך עוד כמה סיפורים אחרונים. לא משהו מיוחד סתם שתדעי מי אני. כי את באמת לא יודעת
ח"ח. מה זה ח"ח? חיים חרא! אה ! למה חיים חרא חשבתי דווקא התחיל להסתדר בזמן האחרון?
איפה לא מסתדר ולא נעליים ולא גרביים ולא מכנסיים ולא.. הבנת? כן. אז מה אתה מתכוון לעשות עכשיו? לקנות חצוצרה וללמוד לנגן את התקווה. מה? מה נראה לך שאני יעשה? לא יודע בגלל זה שאלתי אותך. כוס אמק. טוב? כוס אמק. כל המצב המחורבן הזה לא משמח אותי מי יודע מה ואני לא צריך עוד איזה ציפור שיר שתשב לידי ותשאל אותי שאלות. לא ישאל אותך שאלות מה אתה מתעצבן. מי ישמע מה עשיתי אפשר לחשוב מה קרה איך אתה מתעצבן פיי אפשר לחשוב. אבל תסתום את הפה שלך תפסיק לדבר כבר. פשוט תפסיק. תן לי לחשוב בשקט. אני לא מבין את זה אבל תמיד בסוף אני מתעצבן מהדברים הכי קטנים ולא מאלה שבאמת אמורים לעצבן למשל עכשיו יש לי דברים ענקיים על הראש המצומק שלי. וממה אני מתעצבן? מהחרא הקטן שמצייץ לי באוזן. אני לא מבין איך זה תמיד קורה לי. איך הכל מתחיל נחמד ואז משום מקום נופל עליי פסנתר מטפורי מקומה רביעית על הראש. כולם מתקדמים ורק אני צריך חודשיים של פיזיותרפיה בבי"ח מטפורי שלא לדבר על ההוצאות הכספיות שכרוכות בזה. שהם דרך אגב לא מטפוריות. רק מופסד אני יוצא מכל הסיפור הזה. ועד שאני מתאושש חוזר חלילה. איפה זה נגמר? יש לזה סוף בכלל כי אם כן אז אני לא מצליח לראות אותו
מה אמרת? מה, מה אמרתי? אתה כועס עליי. לא עזוב שכחתי הכי חשוב עכשיו באמת זה שלא נריב עזוב אותך שטויות יגיע יום ונרים לאוויר את כל העולם הזה הוא יהיה שלנו בלי מע"מ ובלי להוסיף פקקים של קוקה קולה ככה רק שלנו. בלי שותפים בלי מנהלים אני הבוס שלי אתה הבוס שלך. רוצה לנסוע שבוע לחו"ל? נוסע לא שואל אף אחד. לא אומרים לך כלום. את לא דוברת אמת ילדה שלי
נגמר לי האוויר. אתה לא רואה איך הוא נגמר לי? אתה חשבת פעם שיכול לקרות דבר כזה שברגע אחד אתה מאבד את הכל כולל את האוויר. ראבק זה בחינם ואין לי את זה. אני מפסיק לנשום לא בגלל שנגמר לי האוויר בגלל שאני לא צריך אוויר
תגובות