הקירות אחרייך מחפשים,

רודפים אותך בצלילים,

בצללים.

רחבים,

חסרי צבע,

חודרים.

ואת מסתתרת.

גופך בעפר כיסית,

ראשך טמנת בחול.

והקירות,

צלילם נדמו,

צלליהם התפוגגו.

גופך החל מתמזג,

חסר צורה, אינסופי.

מתמסרת

בעבור מקלט

מפני צלילייך

מפני צללייך.