אני בדרך חדשה עכשיו מביט קדימה עם ראש מורם
מראה לעולם שאני יכול לעליו בלי כולם
ואין לי שקט כי שכלי קצת רפוף הוא מן הכדורים
שעוזרים לשכוח אבל מביאים אותם בפלאשים
האם לקפוץ או לא לקפוץ זאת השאלה
עם בקבוק וזכוכית ביד אני בורח מהחיים
שולף את חרב החלומות שלי לפני כולם ואמר "חה חה חה"
חברה שלי עזבה אותי בגלל שעזבתי אותה
ומה אני מאור לחשוב? שזאת לא נקמה
ושוב זה חוזר המבט שמתעקם לדבר בלתי צפוי
ככה מלא סימני שאלה מציפים אותך כמו חרא בביוב
וגם ככה אומרים לי כולם שכלום לא חשוב
אני חי חיים די מוזרים
אני חי בבית משוגעים
רואה כל יום את האנשים החכמים
ולמחורת הם יכולים להיות הכי משוגעים
כי השיגעון מגיע בלי הזמנה,
השגיעון מגיע ונכנס בך חזק
ואי- אפשר להדחיק את זה
הכדורים הרי לא באמת עוזרים
אין תרופה לנפש חולה, פצועה
ואני בדרך רגילה עכשיו , רגילה ללא רגילים
אחרי שעזבתי את בי"הס זה היה צפוי
שאדרדר לסמים, שאשן ברחובות
שאתחנן למעט דשא על מנת שאוכל לכתוב?
ואז החלומות נראים לי שווים להשגה
כמו להופיע על במה או להקריא שיר
ומחט חיי נכנסת אל הוריד הקטן והדחוס גרגרי אבק שלי
ושואבת את מעט החיים שהיו בה
ואני זר, לא מוכר עם חרב חלומות ביד
מרגיש את השדים אני לא לבד
אני חי בבית משוגעים
אומרים שהמצב על הפנים
הפסיכולוגית לא משתפת פעולה הפסיכאטרית עסוקה בלהקשיב לעצמה
אין אטימות אבל יש מלא צביעות
אבל אני לא מאוכזב כי הכל בונוס בשבילי
אוכל, ישן ולפעמים משתתף בפעילות מוזרה
ליבי החד חותך בבשר האנשים אך הם אינם מרגישים דבר
אני טוחב ידי בכיס ומתפלל שאלוהים ישמור
בית משוגעים, מרכז לבריאות הנפש, מעון
מה כל זה מתי נשימה צלצול בפעמון
פותח את הדלת זה אלוהים בכבודו ובעצמו
אומר לי ברח מכאן כל עוד אתה יכול
אז אני ככה מתחיל לרוץ עם הידיים בכיסיים
לאט, לאט מתחיל להתנשפף וצילצולים באזניים
וקר לי אבל ל אכפת לי כי יש לי סוודר
אימא מהחלון צועקת אל תדאג יהיה בסדר
ואני חי חיים די מוזרים
חי בבית משוגעים
ילדים וילדות שפשוט קשה להם לחיות
אז הם צוחקים קצת מעצמם וקצת צוחקים על אחרים
משחקים פינג פונג כשמשעמם עם תופיק הערבי
כשהוא מדבר אני נקרע וגם נתנאל שם לב לזה
אולי החיים מושלמים מול הבנאדם הזה
מעביר אליי את רשות הדיבור אני אומר "יום נעים"
מהנהן עם הראש וטס להסעה לגמור את היום.
תגובות