בסיעתא דשמיא

 

´אבא אליהו קפדן היה!´

קירות בית המדרש בציפורי נעו מרוב תדהמה.

עיני תלמידיו של ר´ יוסי התרחבו והתעגלו בפינות בצורה ציורית להדהים, מנסים להבין את דרשתו של רבם מעבר לפשט שלה.

אליהו הנביא!

אפילו מנשה המלך כבר הוכרז כאדם שעבר את השורה הראשונה והותירהּ הרחק מאחוריו, ואבא אליהו קפדן היה?

ר´ יוסי סיים את דרשתו על אחאב ואליהו, וירד מהבמה לקול דממה דקה. התלמידים ציפו להרחבה.

כמה אירוני שזו הייתה הערת הסיכום שלו.

 

התלמיד שבראש השורה הראשונה התבקש על ידי כבוד הרב לפתוח בפסוק כ´ בפרשה יד בספר מלכים.

הוא הריץ בזיכרונו הפנומנאלי את שורות הפתיחה של הפרשה, ואמר: ´בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחֹה. באבירם בכרו יסדה ובשגוב צעירה הציב דלתיה כדבר ה´ אשר דבר ביד יהושע בן נון. ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב: חי ה´ אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי!´.

הרב הרים את ידו ועצר את שטף הציטוט.

´אם תשימו לב!´ אמר הרב, ´הפסוק הראשון בקטע המצוטט, דן בחיאל המוגדר כ-´בית האלי´. יש הפותרים אותו כמו ישי ´בית הלחמי´- חיאל הבא מבית אל. יש שפותרים אותו לשון אלה, קללה. אותה קללה עליה מדובר בסוף הפסוק: קללתו של יהושע לבונה על חורבות העיר יריחו או בכל עיר אחרת לה יקרא יריחו.´.

התלמידים הסתכלו בהערצה על רבם וחשבו על הגאוניות שב-´פתרון´ השני.

איזו צניעות! ´יש פותרים...´. שום ´אני חושב ש...´, ושום החלטה והפעלת סמכות: הצעת פירוש בלבד!

´כן מקובל לנו´ המשיך ר´ יוסי, ´כי אליהו הלך לשבעה על בניו של חיאל, שם שמע את אחאב וחבר מרעיו מנחמים את חיאל.´.

פאוזה דרמטית, ואז התפרץ הרב- ´אוכלי נבלות להכעיס!´.

התלמידים הביטו מזועזעים ברב, שהשתלט על עצמו, ואילץ את פרצופו לסגל בחזרה את החיוך הרגיל שהתנוסס עליו כשאמר דבר-תורה.

´אליהו התפרץ – מן הסתם – בצורה יותר בוטה. אדם שיכול היה להעיד על עצמו כי קנא קינא לה´, מן הסתם התבטא בצורה חסרת בושה. הייתם צריכים לראות את פרצופיכם המזועזעים מתגובתי שלי, כדי להבין את הדממה שבוודאי השתררה בבית-אל ברגע התפרצותו של אליהו!´.

הרב חייך. ´או שמא השבעה הייתה ביריחו – שהרי המתחיל במצווה אומרים לו גמור!´.

התלמידים חייכו אף הם, כשהבינו שהשיעור חזר למסלולו.

´כבר הוכרז על מנשה המלך כי עבר את השורה הראשונה והותירהּ הרחק מאחוריו. לכן חכמינו ראו לנכון להניח כי גם לאחאב היה ידע מסוים בתורה, ותגובתו לאליהו הייתה השאלה הרטורית: דברי הרב ודברי התלמיד- דברי מי שומעים?´.

תלמידיו של ר´ יוסי הסתכלו עליו במבטים אטומים.

מה הקשר?

´אתם מבינים!´ אמר ר´ יוסי, חיוכו מתרחב- ´קללתו של יהושע התגשמה, בעוד דבריו של משה – רבו של יהושע – שאמר לא יהיה מטר, לא התגשמו!´.

חיוכי הבנה הפציעו על פרצופי התלמידים.

´ולכן אמר אליהו כי אכן לא יהיה גשם!´.

התרגשות גדולה עברה בין כותלי בית המדרש, ואז השתררה דממה – התלמידים ראו שהרב עוד לא סיים את הוורט שלו.

השקט שלפני הסערה.

 

למחרת בא ר´ יוסי, ופתח בדרשתו היומית מהמקום בו הפסיק אתמול.

הוא ביקש את הציטוטים על סיפור האישה הצרפתייה ובנה המת, והסביר את שלמד ממוריו ורבותיו:

´אליהו הנביא ביקש מפתח של תחיית המתים להחיות את בנה של הצרפתייה.´.

הנהוני הבנה ראשוניים מצד התלמידים, בעוד אחד המתקדמים מן השורה השנייה נטל את רשות הדיבור ואמר: ´והרי שלושה מפתחות לא ניתנו בידי שליח!´.

ר´ יוסי חייך, מעודד את התלמיד להמשיך בדבריו.

´מפתח של גשמים, מפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים!´.

ר´ יוסי הנהן והמשיך בהתלהבות: ´שניים בידי תלמיד ואחד בידי הרב?´.

מלמולי התרגשות נשמעו באולם. התלמידים רצו תשובה לבעיה.

´פסוק שני בפרשה טו. אמר ר´ יוסי בפשטות. שקט השתרר בבית המדרש.

התלמיד המצטט אמר: ´ויהי ימים רבים ודבר ה´ היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה.´.

רגע לפני ההתרגשות, אמר ר´ יוסי: ´אליהו החזיר את מפתח הגשמים, לאחר שלקח את מפתח תחיית המתים!´.

 

´שלום עליך רבי ומורי!´ אמר ר´ יוסי.

הוא התהפך במיטתו, ממלמל מתוך שינה.

´סבתא שלך מורי ורבי!´ ענה לו אליהו הנביא בחלומו.

הביטוי הזה עוד לא הוכר בתקופה ההיא, ולכן ההבעה שלבש ר´ יוסי שיוותה לו מבע הזוי במקצת.

´למה לא באת לשיעורים שלי בשלושת הימים האחרונים?´ שאל ר´ יוסי, נעלב.

´קראת לי קפדן, וציפית שאבוא לשיעור שלך?´ שאל אותו אליהו, נעלב גם הוא.

חיוך הפציע על פניו של ר´ יוסי מתוך שינה. הוא גרף אליו את שאריות הסדין בו התכסה, מעיר את אשתו מתנומתה הקלה.

היא הספיקה לשמוע את בעלה ממלמל ´הוא שאמרתי´ לפני שצנחה בחזרה על המיטה ונרדמה.

 

(מבוסס על דף קיג במסכת סנהדרין.)