למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא לחץ כאן

 ליום הכיפורים - שנה ב   
 
  דג גדול בלע אדם
יונה נשלח לנינוה  להכריז על רעתם של יושביה ועל העונש הצפוי להם, אם לא ישובו ויתקנו את מעשיהם. יונה מסרב לשליחות ובורח בספינה לתרשיש.  ה´ מטיל סערה גדולה אל הים והספינה עומדת להיטרף. עי הפלת גורלות ועי הודאת יונה עצמו נודע לאנשי הספינה שבעטיו של יונה באה עליהם הצרה. הם משליכים את יונה אל גלי הים. דג גדול בולע אותו והוא ניצול מן המוות. ברור שלפנינו מעשה הצלה ניסית, מן המעשים שבהם משופע המקרא.

איזה דג גדול בלע את יונה ?
דר מנחם דור כותב  [בספרו החי בימי המקרא המשנה והתלמוד עמ´ 179]: הדגים המפורסמים, הבולעים בני אדם, הם רק כרישים . גם בחופי הארץ נמצאים כרישים כאלה. אין ספק שבזמן הקדום קרו מקרים כאלה. הוא מביא את דעת החוקרים הטוענים, שעפ נפח החזה של הכריש  הלבן (carcharodon), הוא הדג הגדול שאיחסן את יונה. כמו כן, הוא מדגיש שרק כרישים מסוגלים לבלוע בני אדם, ולא לוויתנים ולא תנינים. ברם, ראיתי  בהקדמה לפירוש דעת מקרא על ספר יונה [ עמ´ 5 בהערה] שיתכן שגם לוויתן (יש לציין שמצויים לוויתנים גם בים התיכון) יבלע אדם:
החוקר אלדרס מספר בספרו מעשה שאירע ב-1927, בסביבת איי פוקלנד (ליד הקצה הדרומי של דרום אמריקה), המזכיר את מעשה יונה, והרי סיפור המעשה:
לוויתן שנתפס בצלצל (=מכשיר לדיוג דגים גדולים), הפך במכת זנב את סירת הדייגים ובלע אחד מאנשי צוותה. הלוויתן הומת ובותר, וביום השלישי נמצא המלח בתוך קיבתו של הלוויתן כשהוא מקופל ובלא הכרה. רחיצה במי ים החיתהו במהרה, אך עור פניו, עורפו וידיו, שהיו גלויים לפעילותו של מיץ קיבתו של הלוויתן, הולבן ללובן מזעזע ומראהו הטבעי לא חזר אליו עוד; מלבד זאת לא היתה לחוויה האיומה הזאת כל השפעה שלילית על בריאותו.
ג´ מקלוסקי מאוניברסיטת פרינסטן טרח להוכיח, כיצד יתכן שאפילו לוויתן רגיל יציל אדם מטביעה. הוא מצביע על כך שהלוויתן, שהוא בעל חיים נושם אוויר, חייב להוציא מחלל פיו כל מים מיותרים מיד לאחר שקיבל את אוכלו. על כן, אם יצור נושם אוויר אחר יוחדר לפיו יחד עם אוכלו, ויובל עי המים הנכנסים בין לסתותיו של הלוויתן, הרי יועבר פולש זה מן המים שבהם היה טובע, לתוך מערכת אספקת האוויר של הלוויתן. הוא לא יוכל להיכנס לתוך קיבתו של הלוויתן משום הפתח הצר, אך הוא יוכל להגיע אל שקיק הגרון הגדול, שמתחיל למטה ולפני הגרון ומגיע מחזית העורף עד לחזה. דפנותיו של שקיק זה הן עבות וגמישות, ויש בו חלל שהנו גדול במידה מספקת, כדי לקבל גופו של אדם ולספק לו אוויר לנשימה  [עפ מאמרו של אמברוז ג´ון וילסון, Princeton Theological Revue, משנת 1927].  
למרות הסברים אלו, אין לראות בסיפור יונה מעשה טבעי, אלא נס שנעשה לו כדי להצילו מן המוות.