למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא לחץ כאן

לפרשת חיי שרה - שנה ב

מדוע זקן-מבוגרים מלבין?

נאמר בפרשתנו: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד, א). דורשים זאת בבראשית רבה: עד עכשיו לא היה הבדל בין זקן ונער, ואע"פ שהיה אדם זקן מאוד, היה לו זקן שחור. אבל אברהם אבינו ביקש מאת הקב"ה לאמר: "כיצד יתכן שאב ובן ילכו יחד בדרך, ולא ידעו הבריות מיהו האב ומי הבן כדי לחלוק כבוד לאב, שהרי אם תעטרנו בעטרת שיבה, יכירו אותו". השיב לו הקב"ה ואמר: "יפה דיברת, ואתה תהיה הראשון שילבין לך זקנך". לכן אומר הכתוב: "ואברהם זקן בא בימים", מאחר וידוע כבר מן הפרשה הקודמת שהיה כבר בן 137 שנה, מה בא הכתוב להודיענו שהיה זקן? אלא להודיע את הנאמר לעיל.
זקן- פירושו במינוח הרפואי: שער הצומח על הסנטר והלחיים, כמו גם מעל לשפה העליונה אף שברגיל משתמשים במילה רק לשיער הסנטר והלחיים.
בגיל ההתבגרות מייצרת האונה הקדמית של יותרת המוח שני הורמונים, המפעילים את תאי הפטמיות (המצויות בתוך העור) ומתחילים בהצמחת הזקן. שיעור צמיחתו של הזקן תלוי בתכיפות הגילוח והוא מגיע ל-0.5 עד 0.8 מ"מ ביום בממוצע. גילוח יום-יומי מחיש את הצמיחה ואם אין מגלחים את הזקן מואט קצב צמיחתו.
את הצבע מקנים לשיער צברים של תאי-פיגמנט, המצויים בקליפת השערה. מספר הצברים, גודלם וצורת פיזורם הם הקובעים את צבעי השיער וגווניו. את צבע השיער קובעים בעיקר גורמים תורשתיים, אך הוא עלול להשתנות גם בהשפעת גורמים מטאבוליים ואחרים (כהשתנות  צבע הפרווה בבע"ח בחילופי העונות). האפרת השער כרוכה  בהפחתה בפיגמנט השערה האופיינית למבוגרים.  לאור המדרש הנ"ל, הסיבה לתהליך זה, כדי שידעו להבחין בין האב לבן, וכך ידעו לחלוק כבוד לאב.