למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:

http://toraumada.blogspot.co.il/2015/06/Shlach-Lifting-Loads-In-Sages.html

לפרשת שלח - שנה ב
הרמת משאות בפרשתנו כתוב: "ויבאו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאֻהוּ במוט בשנים ומן הרִמֹנים ומן התאנים" (יג, כג). רש"י ד"ה 'וישאהו במוט בשנים' מסביר: "ממשמע שנאמר וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים מה ת"ל בשנים? בשני מוטות. הא כיצד? שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רמון, יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה. ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי אחד מהם, צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל (יהושע ד) הרימו להם איש אבן אחת מן הירדן על שכמו והקימוה בגלגל, ושקלום רבותינו משקל כל אחת מ' סאה, וגמירי טונא דמדלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים". מקור דברי רש"י הם ע"פ הגמרא בסוטה (לד ע"א): "אמר רבי יהודה אבא חלפתא ורבי אליעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי: עמדו על אותן אבנים (שהקימו בגלגל) ושיערום כל אחת ואחת שקולת כארבעים סאה. וגמירי דטעונה דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה הוי (משא שאדם נושא בעצמו על כתפו, הוא שליש משאוי שנושא כשמטעינו אחר). מכאן אתה מחשב לאשכול (משקל האשכול) שנאמר וישאוהו במוט בשנים: ממשמע שנאמר במוט איני יודע שבשנים? ומה תלמוד לומר בשנים - בשתי מוטות. א"ר יצחק: טורטני וטורטני דטורטני, הא כיצד? שמונה נטלו אשכול...". וכיוון ששמונה אנשים הרימו את האשכול, וכל אחד היה מסיייע לשני, וכל אחד הרים שיעור של 40 סאה, וכשאחר מסייעו ע"פ הכלל, שמשא שאדם מרים לבדו, הוא שליש ממה שיכול להרים כשאחר מסייע לו להרים, מכאן שכל אחד נשא שיעור של 120 סאה. כפול שמונה אנשים שהרימו את האשכול: 960 סאה. ומדובר במשקל עצום! כי סאה זוהי מידת נפח של 8.29 ליטר לשיטת גר"ח נאה; ולשיטת החזו"א נפח של: 14.4 ליטר. וע"פ השיטה של הגר"ח נאה, 40 סאה הם נפח של 331.6 ליטר. נפח של מה? בירושלמי סוטה (פ"ז הלכה ה') "קרבן העדה" מסביר בד"ה ארבעים סאה: "של מים". א"כ מדובר שכל אחד הרים 331.6 ק"ג! ולפי הכלל שמשקל זה הוא רק שליש ממה שיכול להרים כשאחרים מסייעין בידו, יוצא שכל אחד הרים 120 סאה, כ-1000 ק"ג! ומשקל האשכול כ-8000 ק"ג! הבה ננסה להבין ראשית את הכלל המובא לעיל: "וגמירי דטעונה דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה הוי". ויש שני אפשרויות להבין כלל זה: 1. כשאחר מסייע לאדם להרים את משאו, אבל לא מרים איתו משא בשיעור דומה, האדם מסוגל לשאת פי שלוש מאשר היה מרים לבדו. 2. דווקא כשאחר נושא יחד איתו משא בשיעור דומה, אז האדם מסוגל לשאת פי שלוש מאשר היה מרים ונושא לבדו. וכך משמע מבמדבר רבה (פרשה טז, סעיף יד): "...מכאן אתה מחשב לאותו אשכול: אדם נושא משאוי לעצמו - מגביה סאה, מגביה עליו חברו - נושא סאתיים (=שני סאים), ואם מגביה סאתיים נושא עם חברו - נושא שלוש". מכאן שאפשר לשאת פי 3 דווקא אם נושא עם חברו, וחברו נושא עמו באותה עת משא דומה. מהירושלמי (לקמן) רואים שיש הבדל אם אדם מסייע לחברו להרים את המשא ולא נושא עמו, ובין אם שניהם נושאים את המשא ביחד: בירושלמי סוטה (שם) מובא הכלל ביתר פירוט ובהירות: "לא דמי ההוא דטען מן ארעא לכתפיה לההוא דטען מארעא לארכובתיה ומן ארכובתיה לכתפיה; לא דמי ההוא דטען מן ארעא לארכובתיה ומן ארכובתיה לכתפיה לההוא דאוחרן תלי ליה; לא דמי ההוא דאוחרן תלי ליה לההוא דטען בתרין". הירושלמי נותן לנו כללים כיצד להרים משאות: א. מי שמרים בשני שלבים: מהארץ לברך (המשא נתמך על ידי הברך), ומהברך לכתף יותר קל לו להרים מאשר בשלב אחד: מהארץ לכתף. ב. מי שאחר טוען עליו את המשא יותר קל לו להרים את המשא מאשר מי שמרים אף בשני שלבים. ג. כששניים מרימים משא, יותר קל להם להרים מאשר מי שאחר טוען עליו. מה הכוונה יותר קל להרים ? האם האדם נהיה חזק יותר, ומסוגל להרים משקל יותר כבד מאשר לבדו? לא! הכוונה שהוא מסוגל להרים נפח יותר גדול של משא, ונוכיח זאת להלן. כלומר, אדם שמרים בשני שלבים יוכל להרים נפח יותר גדול של משא. ומי שאחר שם לו על כתפו יוכל להרים נפח אף יותר גדול מזה של משא. ושניים שמרימים ביחד יוכלו להרים נפח גדול עוד יותר של משא. ויתכן שכך יש לפרש את הכלל המובא בבבלי (סוטה, שם): שבתקופת הגמרא שיערו שמבחינת קושי הנשיאה של משאוי מחמת נפחו, כשאדם מרים את המשא לבדו, הוא שליש מהנפח שיכול להרים כשאחר מרים איתו. המשנה בפאה (פ"ו מ"ו) דנה לגבי השיעור של מצוות 'שכחה', שהיא אחת ממתנות העניים: "העומר שיש בו סאתיים (=שני סאים) ושכחו - אינו שכחה", ומביא בפירוש "קהתי": שכתוב "לא תשוב לקחתו" (דברים ד, יט) - עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו הוא שכחה, יצא עומר שיש בו סאתיים שהוא גדול כל כך, שאי אפשר לפשוט את היד ולקחתו אינו שכחה (ירושלמי). ב"ברטנורא" מובא הלשון: 'עומר שאתה יכול להגביהו כולו כאחד ולשאת אותו על הכתף, יצא עומר של סאתיים שאי אתה יכול להגביהו כולו כאחד' (ספרי, ר"ש). מהלשון של הברטנורא והירושלמי, משמע שלגבי מצוות שכחה הקריטריון הוא: הנפח. ככל שהנפח יותר גדול כך יקשה על האדם להגביהו כולו כאחד ולשאת אותו על הכתף. וכך גם מפרשים מפרשי המשנה שם: א. תוספות יום טוב : "ומפני שהנפח מרובה לכך לא יוכל להגביה וכו'. ואין נראה לפרש מפני כובדו דהא רבותינו שקלו אבנים שהקימו בגלגל איש אחד על שכמו מצאו משקל כל אחד ארבעים סאה". ואם אדם יכול להרים משקל 40 סאה, ודאי שמשקל סאתיים הוא יכול. ולכן מפרש התוספות יום טוב שמדובר על נפח של סאתיים. ב. תפארת ישראל : "דאף על גב דאין סאתיים כבדים כל-כך, עכ"פ נפח קשה למשא ולפיכך א"א לומר בה לא תשוב לקחתו". וכתבו האחרונים (שם) דאין ללמוד ממשקל האבנים שהקימו בגלגל, משום דמיירי בדור המדבר שהיה כוחם רב (חידושי מהרי"ח ותוספות חדשים, שם), או משום שהיה מעשה ניסים (מלאכת שלמה, שם). מ"מ, ניתן להבין את הכללים בהרמת משאות בירושלמי לגבי קושי הנשיאה מחמת הנפח. ראייה נוספת לכך שמסתכלים על נפח ולא על משקל: יש להקדים, ששיעור "משא אדם בינוני" ע"פ רש"י למסכת בבא מציעא (פ ע"ב ד"ה קב לכתף) הוא 30 קבין שהם חמש סאין . במגילת רות כתוב: "ותלקט בשדה עד הערב ותחבט את אשר לקטה ויהי כאֵיפָה שְעֹרים. ותשא ותבוא העיר ותרא חמותה את אשר לקטה ותוצא ותתן לה את אשר הותרה משבעה" (ב, יז-יח). מפרש ב'אגרת שמואל', שהחידוש הוא, שנשאה לבדה איפה שהיא שלש סאים, אע"פ שלפי החשבון משא אדם בינוני שמעמיס על עצמו, הוא שליש של חמש סאין, שמעמיסין אחרים עליו (דהיינו: אחד ושני שליש הסאה). ובר"מ אלשיך מוסיף ומסביר: שהכתוב מציין שהיא עצמה נשאה השבלים שלקטה, שלכך חבטה אותן קודם, שנפחם יתמעט, ועי"כ לא תצטרך להטריח אנשים שיסייעו לה במשאה. שוב רואים שמסתכלים על הנפח ולא על המשקל, כשמדברים על קושי נשיאה של משא. לסיכום: 1. לגבי השאלה איך יתכן שהמרגלים נשאו אשכול בעל משקל עצום כל כך (גם אם נסביר שהכלל בבבלי, מתייחס לנפח ולא למשקל, מדובר על נפח עצום של האשכול שנשאו). ראינו שני הסברים: דור המדבר היו אנשים חזקים במיוחד, או שמדובר במעשה ניסים. ואמנם, קשה להבין את שני ההסברים: א. אמנם הם היו חזקים, אבל יש גבול לכך, עד כמה היו חזקים?! ב. אם זה היה מעשה ניסים, מה המטרה של נס כזה, הרי הקב"ה לא עושה נס ללא מטרה! 2. ראינו שיותר מסתבר להסביר את הכללים בהרמת משאות בירושלמי, לגבי נפח, מבחינת קושי הנשיאה, ולא לגבי משקל.