למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/01/Yitro-Lime-Kiln.html

"כבשן של סיד" בתיאור מעמד קבלת התורה בהר סיני, מספרת התורה: "והר סיני עשן כלו... ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד" (יט, יח). רש"י במקום מסביר בד"ה כבשן: "של סיד". מדוע רש"י מסביר שהכוונה לכבשן של סיד ולא לכבשן של זכוכית או של חרס, למשל ? מבין הכבשנים שפעלו בארץ ישראל, כגון כבשני זכוכית וכבשני חרס, הרי שתיאור של עוצמה כזו של עשן יכול להילקח אך ורק מכבשן סיד המפיץ עשן רב הנישא למרחקים. בכבשן זה, מפיקים סיד מאבני גיר: במשך 6-4 ימים הסיקו את אבני הגיר בכבשן, לאחר מכן הניחו לו להתקרר מספר ימים; הגיר הקלוי קרוי סיד רק לאחר תהליך השריפה. הסיד שווק לקבלנים ולשווקים כאבנים (אבני גיר שרופות). כדי להכין אותו לשימוש הוסיפו לו מים (רש"י ב"מ ע"ד ע"ב ד"ה ומידק), תהליך המכונה "כיבוי הסיד" . יש לציין את פירושו של ה"אור חיים" לפסוק הנ"ל: "עשן כולו – פירוש, ששלט האש בגופו של הר ונשרפו אבניו כמשפט הכבשן אשר ישרפו אבנים לעשות סיד, ומעתה אבני [הר] סיני נעשו סיד, ואומר 'ויחרד כל ההר' כי כן דרך האבנים כששולט בהן אש בכבשן יתזעזעו וישמיעו קול חרדה". להרחבה: "מפירות האילן על פרשת השבוע“ \ אונ' בר-אילן, עמ' 56-57.