נשבר לו והוא החליט ללכת בגלוי, אפילו את משקפי השמש לא חבש. בדרך הזאת הוא כבר הלך לא פעם אלא שהפעם לא היה לו אישור והוא גם הלך לבד. הוא התבונן בפני העוברים ושבים וידע שכבר אף אחד לא מזהה אותו ואולי בכלל אף אחד כבר לא זוכר אותו. ההליכה היטיבה עימו ומצב רוחו השתפר. תנועות הגפיים הניעו גם את אבריו הפנימיים ותחושת שחרור פנימית וחיצונית פעפע בגופו. הוא חש כיצד קומתו מזדקפת ותנועתו קלילה. קצב הנשימה והדופק התייצב והוא חש שהוא יכול ללכת כך שעות. הוא המשיך לנוע מערבה ובמהרה הגיע ללב העיר. שאון התנועה ועומס העוברים הסיטו את תשומת ליבו. קצב תנועתו הופרע תכופות בחולפו על פני מכשולי תנועה ואדם והללו נעצו עיניים באיש גבה הקומה השואט ברגל במרכז העיר. המבטים שננעצו בו כמו חדרו את גופו. לתודעתו חלחלה האפשרות המטרידה שיזהו אותו. הסבירות לכך הייתה נמוכה זאת ידע, אבל המחשבה על כך הפריע לו לנשום. הוא החליט להימנע מהליכה ברחובות הראשיים שבהם פסע מילדותו ולהמשיך את דרכו לים בסמטאות. דמויות מרצף חייו עלו בתודעתו כסרט נע והוא ניער את מחשבותיו בפסיעה מואצת תוך שהוא מתקרב לכיכר אתרים. הוא התקרב לרחבה הגדולה בה אהב לשהות ולהביט בנוף הים הנפרס מולו לפני שהוא טובל בו. רגע לפני הכניסה החליט לחתוך לתוך אזור החנויות השומם על מנת להימנע ממפגש אפשרי עם מכרים ישנים. שאון התנועה מתחת לגשר והמדרכות המלוכלכות והמוחשכות הקפיצו את דופק ליבו ונשימתו כבדה. שני טיפוסים עקבו אחריו במבטיהם והוא החש את צעדיו אך נזהר להראות כבורח. כל שנותר לו לחצות את פיר המדרגות ולהגיע לרחבה המוארת. מכווץ ומתנשם קיפץ בקצב של שלוש מדרגות בפסיעה כפי שתוכנת עוד בצבא וכשהרים את הראש הבחין בערמת חליפות סערה צהובות המשתלשלות מלמעלה. הוא כופף את ראשו בכוונה לעבור מתחתם מבלי להאט את קצב פריצתו לרחבה המבוקשת. 'עוד רגע ואני יוצא מפה' חשב כשראשו ליטף את תחתית הערמה הצהובה מבלי משים. עוד פסיעה והערמה העצומה קרסה מעליו והוא הספיק רק להיצמד לקיר ולהיחלץ בקושי. אחת הדמות שעקבה אחריו התקרבה לעברו. הוא חש מאוים אך הזדקף לעברו קילל חרש לעצמו ואמר 'אני מתנצל לא שמתי לב, האסוף את הכול בחזרה מייד'. 'מה יש'ך בתיק' שאל הטיפוס בקול מאיים. 'זה תיק פרטי שלי' ענה כשהשאלות מתרוצצות בו האם פשוט לתת אותו לברנש ולהסתלק משם. 'תביא את התיק יא זבל' סינן הברנש מבין שיניו ושלח יד לעברו. הזעם והתסכול על שנקלע לכל הסיטואציה הזו גאו בו. נחישות שכבר מזמן שכח שקיימת בו התפרצה והוא תפס ביד שנשלחה לעברו ומשך אותה לעברו תוך סיבוב גופו שמאלה בכל כוחו. הברנש איבד את שיווי משקלו והוטח לעבר המעקה ונפל לרצפה המום. הוא הפנה את ראשו לעבר צעדי ריצה שנשמעו וראה את הבחור השני שואט לעברו עם מבט רצחני בפניו. התעוררתי עם כאב עצום בפנים, זיעה קרה כיסתה את כולי. הסתובבתי ותפסתי שישנתי על הלחי בצד השן הכואבת. התמתחתי והחלטתי להתהפך ולישון על הצד השני בתקווה לקום בבוקר ללא כאבים. הסיוט שב ועלה בזיכרוני וניסיתי לנער אותו ללא הצלחה. לקחתי נשימת אויר טובה וחשבתי לעצמי למה לשכוח, דווקא סיפור טוב.