אחרי השבעה של אבא נסעתי לקיוסק של סבא רבא יוסף ברחוב יסוד המעלה בתל-אביב. המבנה הקטן והרעוע עדיין עומד על תילו כ 70 שנה מאז שיוסף בנה אותו במו ידיו, בשכונה שרוב תושביה הם כיום עובדים זרים מכל העולם. אספתי את דויד אחי סבי הצעיר אשר סיפר לי בשבעה את כל הסיפורים על סבא רבא יוסף, שהטילו עלי קסם בלתי מוסבר. חניתי ממול לקיוסק במגרש שדויד הכניס אותי אליו בכדי לא לקבל רפורט. בגאווה ציין כי הביא את יוסי הנין של יוסף קוטשר לקיוסק. המבנה משמש היום סוחר גרוטאות זקן המשלם 100 ₪ לחודש שכ"ד. הבטתי בהשתאות במבנה הזעיר והעמוס חלקי טרנזיסטורים ישנים ומיני מאווררים שלא ברור מי קהל היעד שלהם. בקשתי בנימוס להיכנס לאחר שדויד הסביר לזקן את הייחוס המשפחתי שלי. כנין של בעל הבית המקורי פסעתי פנימה בעדינות של נסיך גרוטאות וכובדתי בתה עם מרווה כמיטב המסורת של הדייר הנוכחי. מאז סיפר לי דויד על היין של יוסף והבקבוקים שהתגלו בבוידעם לאחר מותו, הייתי אחוז התלהבות לבקר במקום ולמצוא אוצרות משלי. כחודש לפני כן סיפר לי ולנטין כיצד מצא במחסן תת קרקעי בחצר המשק של סבו במולדובה בקבוקים מהמלחמה שהיין בתוכם הפך כבר לדייסה עם השנים. הנוזל הסמיך נשאר טעים ומשכר מאוד עקב אחוז האלכוהול הגבוה. דימיתי שאף אני אמצא בקבוקי יין ישנים ולהט של גילוי אוצרות בער בי בעודי בולע בעיני גומחות מסתור אפשריות במבנה המתפורר. סמוך לפתח האחורי ראיתי מחיצה ברוחב של כמטר שנוספה כנראה לאחר הבנייה הראשונית. דחקתי עצמי לעבר חיבורי התקרה הישנה וטיפסתי אליה בתקוה לגלות אוצרות בין הרעפים. מלבד חלקי מכשירים ביתיים ישנים ומקולקלים לא מצאתי דבר. דויד הסביר לי שכאן העמיד אביו יוסף את מתקן שהמציא לקרור הסודה ובנה בעצמו. משקי גומי עבה של הצבא האנגלי יצר צינור ארוך אותו הטביל בגיגית עם קרח. הסודה התקררה תוך כדי שזרמה בצינור המאולתר והשפריצה את הסודה הקרה ביותר של תל-אביב לתושבי שכונת יסוד-המעלה ולפועלים שיוסף ביקר עם העגלה ששכר מעת לעת. סמוך למבנה בסמטא פנימית נמצאת באר מים ישנה שנדמה כי שנים לא פקד אותה אדם. תקרתה היצוקה בטון מכוסה אדמה ועשבים שוטים וכל המתבונן לא מן החזית יטעה לחשוב שזו תלולית עפר ותו לאו. דויד סיפר על ימים שמשאבת המים היתה פועמת ברצף מטריד שינה למשפחה המורחבת של יוסף, ילדיו ונכדיו שגרו בשלושה חדרים במתחם הפרוש בין הקיוסק לבאר ולפאת הרחוב. מבנה אחד נוסף נותר מאז אותם ימים והוא משמש כיום דירת מגורים למשפחה פיליפינית. פסעתי פנימה אחרי דויד שהתענג על סקרנותי להיסטורית המקום ולהקשבה לסיפוריו. בין תמונות המשפחה, האיקונות והצלבים תאר לי בתנועות ידיים רחבות את מנסרת היהלומים שהפעיל במקום שנים רבות עד שיצא לגמלאות. יצאתי לשדה הבור שהיה פעם חצר המשפחה ושוטטתי אחוז שרעפים, התקרבתי לירכתי באר המים ותהיתי אולי החביא יוסף את הבקבוקים בגג המבנה המוסתר. חזרתי לחצר ובעטתי באדמה בתקווה למצוא מטבע מן המטבעות שסיפר לי שיוסף הטמין באדמה בימים שרומל התקרב לפאתי קהיר וחרדה גדולה נפלה על הישוב העברי. שנים אחרי כן כשהיה זקוק לפרוטה על מנת לצאת לסרט היה דויד בוטש באדמה ושולה סכום לכרטיס או גזוז, אבל מלבד שבבי עץ ופיסות חלודה לא מצאתי דבר. הבטתי ממול וזיהיתי בצד השני של הרחוב הזעיר, במרחק יריקה חבוי בין שני בתי דירות ישנים ומאפירים, את בית הכנסת. 'למען השם יוסף, איך יהודי דתי כמוך מוכר גזוז בשבת', היו פונים אליו בדחילו ורחימו באי בית הכנסת אבל הוא בשלו, 'למכור גזוז קר בשבת זו מיצווה!'. יוסף לא סיפר להם שבן הגבאי היה אף הוא בין באי הקיוסק בשבתות החמים של קיץ תל אביבי נטול חשמל ומזגן. הוא גם לא סיפר להם שבמוצאי שבת מגיע הגבאי לפרוע את החוב. היתה לו דרך משלו ליהודי החזק הזה לברור לו את הקודש מן החול. חזרתי לחזית הקיוסק ותרתי בעיני אחר מזכרת מן המקום שתאציל עלי מרוחו של בעליה ומיסדה המקורי. האם יש כאן משהו שנותר מימי הקיוסק שאלתי את דויד ואת מוכר הגרוטאות הזקן אך הם השיבו פני ריקם. על דופן הכניסה זיהיתי פלטת ברזל מלבנית ישנה אשר שימשה אולי כמשקולת ובקשתי לרכוש אותה. הדייר החדש סרב להצעה והגיש לי אותה באצילות. הודיתי לשניהם ונפרדתי מהמקום עם המתכת הישנה והספוגה בריח וזיכרון מקום ראשית ימי משפחתי בארץ. ברכב הנחתי את המתכת הכבדה מתחת לדוושות ושם נשארה חודשים רבים מלווה אותי בדרכים. מאז החלפתי את הרכב איני יודע יותר היכן היא וכך לא נותר לי דבר מסבא רבא יוסף מלבד אולי השם. תוספת בעקבות התגובה של יואכש: מאז סיפר לי דויד בשבעה על היין שיוסף ייצר בעצמו לא נתן לי הענין מנוח. כחודש קודם לכן ערכתי סיבוב ביקבי בוטיק עם יהודה חובב היין ובחנו יחד את האפשרות להקים יקב כזה במשותף. הסיפור הזה נתן גושפנקא למאוויי וכחצי שנה לאחר מכן הדחף לייצור יין לא פג. החלטתי להצטרף לקורס ייצור יין לחובבים ואז חבר ששמע אותי הציע לי לרכוש את ציוד היין של אביו הפנסיונר. להט היצירה שבי הדביק את החבורה של יהודה וזמן קצר לאחר מכן רכשנו את הציוד, עלינו עם ג'יפ לכרם בן-זימרה בצפון וחזרנו עם 300 ק"ג ענבי קברנה. כשנתיים עברו מאז ונותרו לי ארבעה בקבוקים המשביחים במרתף של דובי, אח של יהודה. אם כן, בכל זאת נשאר משהו מסבא רבא יוסף.