כַּגֶפֶן הַאָדָם צוֹמֵח מִן הַפְּצָעִים
יוסף ק.
-
שוב ושוב אני עובר את שומרי הסף על מנת לבוא "לפני החוק".
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה לאור על האיזכור "טו אֱלֹהִים צְבָאוֹת, שׁוּב-נָא: הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה; וּפְקֹד, גֶּפֶן זֹאת. טז וְכַנָּה, אֲשֶׁר-נָטְעָה יְמִינֶךָ; וְעַל-בֵּן, אִמַּצְתָּה לָּךְ. יז שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה; מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. יח תְּהִי-יָדְךָ, עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ; עַל-בֶּן-אָדָם, אִמַּצְתָּ לָּךְ." תהילים פרק פ [ליצירה]
- [ליצירה] הקשר יפה לכותרת, מזכיר את התמשלות עם ישראל לגפן [ליצירה]
- [ליצירה] תגובות ותובנות תגובות החברים, המשפחה והקוראים עזרו לי להבין בעצמי ועל כך תודתי. את ההערות וההארות שילבתי מחדש בסיפור ואתם מוזמנים לקרוא שוב ולהגיב. שבת שלום ומבורך. [ליצירה]
- [ליצירה] "וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה." "... וכשנעשו שמחים מאד, עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה, וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה, אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתרה מאד..." נחמן מברסלב: מעשה השבעה קבצנים http://niflaot.tripod.com/ [ליצירה]
- [ליצירה] הצעת קריאה שונה ומרוממת ליוצר ולמגיבים שלום וברכה, ברצוני להציע קריאה שונה בדיאלוג העליז, קריאה שהיא כן מרוממת ומפארת את שותפיה (וכמובן את יוצרה), וזאת על היותם לדידי שופעי חסד, מוחלים על כבודם ורגישים לזולתם, כפי שאנסה בהמשך להראות. אקדים ואומר שזוגיות נבחנת לטעמי ביכולת לצלוח שוב ושוב את מבחני החיים ולהישאר עם חיוך על השפתיים. להעיר, לבקר זה את זה, לעקוץ ולדקור, הכל כשר כדי להתגבר, בטוב ובחיים לבחור. את ההשראה לקריאה המוצעת קבלתי מזוג אמיתי, היא חולה סופנית והוא בעלה המסור. עם התקדמות מחלתה עלו באופן טבעי המחשבות על שימת קץ לסבל. התשובה שלו לייסורי לבטיה היתה בערך: "עד עכשיו סבלתי בשבילך, עכשיו תסבלי בשבילי!". ובכן בדיאלוג הנ"ל לשיטתי: הוא - חולה סופני והיא - אשתו המסורה. החלק הראשון הוא אם כן, נסיון שלו להוריד את הנטל שלו מעל גבה בדרך מתחכמת. (אולי לאחר שניסה דרכים אחרות בעבר). החלק השני הוא לכן המחשה להבנתה את כוונתו האמיתית, אך תוך רגישות לכבודו היא נמנעת מאזכור סבלו ומבקשת לא להשאירה לבד. בחלק השלישי הוא נמס באהבה לדרכה להרימו מהריצפה אך מנסה להמחיש שלא כדאי לה "להתבוסס בדמיי" קרי בסבלו. בחלק האחרון מתבקש אם כן לדעתי מעבר מציניות והקנטה לפיוס והשלמה עם ההתמודדות עם הבאות לשניהם ביחד. להלן הצעתי לתשובתה של האישה המסורה. בהקדשה לא. ("מצביא שלי") וד. ("שושן בינות חוחים"). היא: מצביא שלי עתיר קרבות האם אכן נואשת? חפשי אתה בדרך האובות לדרוש במה שחשת. ואל תדאג איכה תשב בדד, האלמנה, ואל תשאג האם זונה תהייה, קריה נאמנה. אך אם תזכור בריתי לך כשאמרת 'היא שלי', תדע אשר סבלתי בשבילך עכשיו תסבול כאן בשבילי! כל עוד זעקה בגרונך הרי אתה לי כילד, חייה כנגד כיליונך ופרוק אימת החלד. אהוב בדמייך חייה, ואומר לך בדמייך, וכל עוד כך יהיה אפרוש כנפי עלייך. [ליצירה]
- [ליצירה] ראייה חדשה דומני שהמקום הלא שיפוטי מאפשר לנו להסתכל זה לזה בעיניים גלויות, במבט המוצא את האנושיות בכל אחד, ראייה המוכנה לקבל את הנוכחות של הזולת גם כשהוא האחר המוחלט, אויב לכאורה. האם הסיטואציה אפשרית? אני רוצה להאמין שכן. [ליצירה]
- [ליצירה] קו 300 בשישי האחרון שידרו בטלויזיה ברצועה של שידורים מהעבר ראיון עם חיילת צעירה שניצלה מקו 300. הראיון התקיים ב 1988 כשנתיים לאחר הארוע. החיילת סיפרה שאחד המחבלים התיישב לידה ובאיומי סכין שהצמיד לגרונה הבהיר את כוונותיו לנוסעים. מיכיוון שכאב לה היא הסתובבה אליו בתקווה שקצת ירפה מימנה אבל משראה את פניה החל להשתולל והכאיב לה יותר. אבל אז במפתיע הפסיק ושיחרר אותה מאחיזתו. דומני שהדינמיקה הזו השאירה בה חותם יותר מכל הארוע כי דווקא על כך בחרה לספר. החיילת השתחררה אחרי הארוע אבל חזרה לשרת ובעת הראיון כבר היתה קצינה במדים. יוסף הלוינסי [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לאור על האיזכור "טו אֱלֹהִים צְבָאוֹת, שׁוּב-נָא: הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה; וּפְקֹד, גֶּפֶן זֹאת. טז וְכַנָּה, אֲשֶׁר-נָטְעָה יְמִינֶךָ; וְעַל-בֵּן, אִמַּצְתָּה לָּךְ. יז שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה; מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. יח תְּהִי-יָדְךָ, עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ; עַל-בֶּן-אָדָם, אִמַּצְתָּ לָּךְ." תהילים פרק פ [ליצירה]
- [ליצירה] אהבה בשלה המילים החזקות בתגובה של ליאורה ננטעו והדהדו בקרבי, וניסחתי מהן בית נוסף הממחיש את הבנתי: בתוכה הכה שורש היא הכלי והקרקע, היא אלה 'הקמנו בית, משפחה, עשיתי ממנו בן-אדם', מלטפת, מתמסרת, זו כוחה של אהבה בשלה יחד הם פורקים כאב, היא נשכבת, הוא נרדם. שוב תודה, יוסף של האישה. [ליצירה]
- [ליצירה] ברוכים הנמצאים תודה מיכל על המחמאה והברכה. ליואכש - בפעם הבאה שאתה מגיע לתחנה מרכזית החדשה בת"א אתה מוזמן לחקור את צפונות שכונת יסוד-המעלה הנידחת ולבקר את הקיוסק של יוסף קוטשר. [ליצירה]
- [ליצירה] משעשע ומזמין ל... משעשע ומזמין להוסיף עוד בית. מקווה שתאהבי: הם ביחד כבר שלושים שנה 'אני לא מחליף את המשומשת', יודעים רק תרגולת ישנה היא גונחת ואת אשכיו ממשמשת. [ליצירה]
- [ליצירה] התמסרות של אהבה בשלה! כנראה שאני זקן מכם ורואה באינטימיות זוגית דברים אחרים. בהתבונני בזוגות מבוגרים ממני, אני תמיד מתרשם מהנינוחות הגופנית, מהיכולת להקניט זה את זה ומהאירוניה העצמית על הבלות, הכאב והזקנה. סקס אצל זקנים הוא אולי תועבה בדור המקדש את הצעירות אבל יש בו חן מיוחד בעיני המתבונן הכותב לכם, והיכולת להישאר עם זיק ילדותי בעיניים היא כוח החיות. כך גם דיבורים על מגע וגניחה יפים וראויים לשיר עליהם. לדידי אין שפה 'נקיה' או 'גבוהה' בשירה אלא רק ביטויים חיים. כך גם תאורי המחאה של המשוררת אשר כפי שביארה נועדו: "להראות את כוחה של האישה, כאשר הגבר משתמש בה לעיצוב כל עולמו, היא הכלי והקרקע שבתוכו הוא מכה שורש, והיא גם המקום שבו הוא מסוגל לנוח בתום יום מפרך או חיים קשים, הוא נאנח - פורק מעליו את הכאב והעייפות ונרדם." ליאורה היקרה, זוהי תמצית הזוגיות ואכן יש בה כוח (באישה ובזוגיות) רב, אבל זו לא התבטלות לבן הזוג אלא התמסרות של אהבה בשלה! - עבורי כמו הגבר בשיר שלך :הִיא הַשֻּׁלְחָן, הַבַּיִת, הִיא כָּבוֹד," ומתבקש כמעט להוסיף 'הִיא הָאֵלָה' (לא סתם סגדו קדמונינו לאישה וכינו את האדמה אמא) בעיני זה שיר נפלא ואני קורא בו מבין השורות התמזגות שלמה ומגע עם שאר רוח. לכבודך אנסה 'להשלים' את השיר בתקווה שהפעם תמצאי יותר חן בשטויות שלי (וגם אם לא, אומר לך שוב תודה): הילדים כבר לא בבית, יש זמן לאהבה והוא שוב שומע פעמונים בצלצולי קולה, למיטה מגיש לה לחם שעכשיו אפה היא שוב מצחקת ועליו עולה. [ליצירה]
תגובות