אור קלוש בפינת הרחוב החשוך הבהב חליפות כבנשימה אחרונה . עברתי בפעם החמישית ליד סוכת הגפנים השופעת, ופירות הסמדר, בישמו את האויר בניחוח חמצמץ של טרם עת. נקישות סוליות סנדלי באקרשטיין נשמעו, מלוות בקול שני את מקהלת הצרצרים שנתנו קולם בשיר, בלא שתהיה לשירתם סיבה מוצדקת. בשלושת השבועות?! געוואלד! מה , הם לא יהודים? האויר זרם קלילות, משכיח את חום היום מלב, מייבש סופית את החולצה המיוזעת לשעבר. יופי, ככה אוכל ללבוש אותה עוד יום בלי לכבס, כולנו יודעים מה מצבו של משק המים... חבל על כל טיפה. מאוחר. העייפות מכריעה את המשחק. הגיע זמן לישון. קולות דקים קוראים לי בשמי, ונדמה לי שאלו הסדינים התכלכלים הממתינים מגוהצים על מיטתי. אולי זו הכרית הרכה שמשעת הצהריים המוקדמים לא ראתה עוד את נחת ראשי. הייתי רוצה ללכת לישון, אבל שוב נעלו אותי מחוץ לבית.