בס"ד אתם שואלים מה כל כך מיוחדת? הנה לכם התשובה: פרק ארוך יותר! מצחיק יותר! עם שיר! ובסוף הפתעה!!! ____________________________________ מריה בארץ הפלאות פרק 3 ~~~~~~~~~~~~~~~~~~ "מה הבעיות ש'ך?!!" שאלה מריה בביישנות מכועסת. אלי התולעת לא ענה, כנראה שהיה שקוע בעצמו או היה שתוי יותר מידי. לידו הייתה מאפרה עם מלא בדלים, שמריה כבר יכלה לנחש למה הם שימשו. "שאלתי אותך מה הבעיות ש'ך!!! תענה לי יא גורם חורים באטמוספירה!!" אמרה מריה בגאווה גדולה מכיוון שהיה לה מאוד אכפת מהאטמוספירה. התולעת שתקה. מריה התעצבנה מאוד, התולעת שותקת בעוד מריה צורחת. מריה החליטה לנקות פעולה ועשתה משהו כדי שאלי יפתח את הפה שלו חוץ מלשאוף עשן סיגריות. היא שלפה את ציפורניה המחודדות היטב ואז: סלאש! סרטה בכוחניות את ידו המסכנה של אלי. אלי הרים את ראשו: "מה....? מי פה...?" "קום תולעת עם בעיות בתפקוד המיני!!!" "המורה.....לא ישנתי....." אמר אלי בישנוניות. "אה...מריה, מה קורה? איך היה במבחן" "טוב יותר ממך, זה בטוח!" "נו....כל היום את מקללת אותי, מה עשיתי לך?" "אתה...אתה...אתה...מאוד מציק לי" אמרה מריה בצורה רכרוכיות והנהנה. "נמקי....פרטי...והסבירי..." אמר אלי כאשר אחרי כל מילה גיהק. "אתה משדר לעברי אנרגיות שליליות" "כמו...?" "אתה מדבר כל הזמן בזמן השיעורים, ועוד על מה? חה חה חה חה(צחוק מאולץ) על שני הצמות יפיפיפיות שלי! יש לך בעיות?! לך מפה, לך לעשן לך, נו תתחפף" "יש לי בעיה...אני לא יכול לזוז...אני משותק" אלי כמעט נרדם. מריה טובת הלב והמתחשב, לא נתנה לאלי להרדם וצעקה "מה איזה עוד בעיות יש לך איתי ועם הכיעור שלי...אה...המראה שלי!" "אה...(אמר אלי בעוד הוא חצי מנמנם) את מקללת אותי כל הזמן" "אני?! אני מקללת אותך יא תולעת מעופשת? לך מפה יא דיקסלטץ!!!" "אומרים דיסקלקט, יא דיסקלטית!" "לא נכון אומרים דיקסצלטטס" "טוב אני רוצה להשאר בחיים...אבל בכל זאת את מטומטמת ואת לא יודעת שום דבר שקשור באומנות, לפחות אני...הולך למגמה טובה" "באמת? אני יותר טובה ממך הרבה בסיפרות!" ומריה התחילה לדקלם סיפור קצר ושיר ארוך: לכל התלמידים אוהבת להרביץ לבן וגם לבת. ולידה אלי תמיד מפליץ, כל שעה כמעט. "אולי תסתום את הפה?!" אומרת מריה בנחת. ואז אלי משיב יפה: "זה יוצא בכלל מהת... "עצרי!!!" צעק אלי. "מה קרה עכשיו?!" "אני צריך ללכת לשירותים" כעבוד דקה קלה חזר אלי והתיישב על הפטריה. "אפשר להמשיך?" "את קובעת..לא אני" מריה חייכה בסיפוק רצון והמשיכה: פתאום המורה הפסיקה את כל השיחה המענגת. ולמריה היא הבטיחה: "לא אהיה גננת!" "מה את צורחת?! יא בת נקניק! באלי יש אשם! ואלי במבחן תמיד מעתיק כי הוא מכור לסם" "טוב מריה קחי את הדברים וצאי מהכיתה" כל הכיתה כף מוחאים, ומריה יוצאת בטריקה. מריה נמצאת עכשיו בחוץ, ופוגשת את המנהל, "האם סילוק מהביה"ס נחוץ? בעורמה הוא כך שואל. מריה משקשקת ופוחדת מאוד, מהמנהל היא חדרה, היא עוזרת אומץ עוד ועוד עד שעונה:"כאילו דה!". "נו...?" מריה שאלה. אלי התעורר במהרה: "יפה מאוד" ענה בפחד. "כן,כן, מאמינים לזיבולי מוח שלך, תן לי משהו שימושי, איך אני הופכת להיות גדולה?" "אין לי תרופה לאנורקסיה, אבל יש לי כאן חומרים טובים" "נו....אני מבזבזת עליך את הזמן היקר שלי" "תלעסי ת'פטריה, משלוח מהודו שהגיע לפני כמה ימים" מריה לעסה את הפטריה והרגישה סחרחורת קלה, הדבר האחרון שהיא ראתה היה אלי צוחק. היא התערורה כעבור כמה שעות, אבל יותר גדולה. היא ראתה שני חוצנים: פרופסור פיטר ופרופסור יגאל... ההמשך יבוא... עכשיו ההפתעה: הכתובת שאני כותב בכל פעם מופיע גם בסוף הדפסים שלי חומשים, ספרי תורה, מילונים, סיפורים ועוד והפירוש הוא... תם ונשלם יגיע כפים פרי מחשבה מעיר עיינים השבח לה' בורא ניב שפתיים לא לשכוח להמליץ על היצירה בכדי שכולם יהנו ממנה!