היום המדינה באבל,
דגלה הורד אל חצי התורן:
בדאבה לצלילי כינור תרכין ראשה בכאב,
לא ישמע היום הצחוק: בעיר, בגורן.
והיא מודה, והיא מודה, והיא מודה:
בהקריאה, שוב ושוב שמות.
עם סיפורי חיים שנגדעו ואותה הניעו,
זו התודה וכה קטנה, שהיא נתנה:
לגיבוריה שנפשם במתנה הביאו.
היום המדינה באבל
כי אמש זר הוגש לה מתנה
כל פרח מפרחי הארץ בו-
לכן גדול סבלה וכאבה.
כל שהייתה רוצה עוד לעשות
להחזיר פרחי הזר למקומם
להחזיר הרוח, להחיות,
לאלמוניותם להחזירם,
מאחר ודי לה, די בזאת.
בלי צלילי כינור ונבל,
אבל היום: היום ,
היום ,
היום המדינה באבל.
5.2.97
לזכר הרוגי המסוקים
תגובות